מפתחות
סימן קעו
ביאור על תקון המקוה המבואר בשו"ע רבינו. ח"א:
רבינו הצריך שלא תהי' על התיבה תו"כ כדי לחוש לדעת הראב"ד החולק על הרמב"ם. (ב) ראיית הראב"ד משידה ותיבה כי כלי גדול שאמ"ט שניקב במשהו הוי כניקב כדי טהרתו. (ג) גם להרא"ש צ"ל סברא זו. (ד) חילוק בין שידה ותיבה לכלי אבנים. (ה) עוד ביאור בראיית הראב"ד משידה ותיבה דלא מצינו לטבול בכלי מנוקב אלא ע"י עירוב מקוואות. (ו) ישוב קושיות הכ"מ על הראב"ד. (ז) ראית הראב"ד דאיך אפשר שלא יהיה בקרקעיתו ודופנו חרס הראוי לקבל טומאה ע"י יחודו להשתמש בו. דמה שיחדו לטבילה הו"ל כיחדו להשתמש. (ח) אפ"ל דהראב"ד ס"ל דכלי נקוב שמחברו לארץ ל"ח נעשה לשמש הקרקע. גם בתיבות שלנו שלא שייך טעם הב' של הראב"ד יש להחמיר מטעם הא' של הראב"ד. גם הרמב"ם מודה דגרע כלי שניקב כ"ט. (ט) ראי' מתשו' הרא"ש דאוסר לטבול אפי' בכלי אבן הנקוב. (י) לשטת הראב"ד אין טובלים אפי' בכלי עץ נקוב כמ"ר. (יא) אין ראי' מיש"ש דהתם הי' עירוב מקוואות ועוד טעמים. (יב) אי מהני עירוב מקוואות כשאין הים מקיפן. (יג) גם דעת הריטב"א דאין לטבול בכלי מנוקב כמ"ר. (יד) ע"י שלא הי' עלי' תו"כ מעולם יש היתר גם להראב"ד וסיעתו. בנ"ד אין לחוש גם לטעם הב' של הראב"ד. (טו) הקביעות בארץ ע"י מסמרים לא מהני לבטלו מתו"כ. (טז) יש להוכיח שגם במק"ט מדרבנן מהני קביעות בארץ לטבול בתוכו. (יז) מדברי הראב"ד מוכח דל"מ הקביעות בארץ. אמנם כשלא היה עליו תו"כ מעולם מהני לכו"ע קביעות. (יח) לדעת הרמב"ם כשלא היה עליו תו"כ גרע דהוי כלי עד שיקרע רובו. אמנם הראב"ד חלק עליו. וכאן שעשוי למים גם הרמב"ם יודה. ח"ב:
רבינו הצריך שיהיה הנקב טע"ט שהוא יותר מעט ממ"ר. ביש"ש רגלי השוורים נקובים כמ"ר לבטלו מתורת כלי. (ב) אי הוי כלי לא מהני עירוב מקוואות רק כמו השידה והתיבה שבים דה"ל כטובל בים עצמו. (ג) גם ביש"ש אי הוי כלי לא מהני עירוב מקוואות. ולהרא"ש בעי' תרתי נקב לטהרו מתו"כ וגם עירוב מקוואות כשפ"ה. (ד) ראיות דנקב כשפ"ה לא מהני לטבול בו כשהכלי מק"ט ולכן צריך נקב כמ"ר. (ה) ישוב דעת הב"י דס"ל דמהני נקב כשפ"ה גם כשהכלי מק"ט. (ו) בזה יתיישב דעת האומרים דמהני נקב ככונס משקה. (ז) כ"ד הר"א מוורדינא שמתיר לטבול במקוה שמתמלאת בגלגל עם כלים קטנים נקובים ככ"מ. (ח) וכ"ז בישוב דעת הב"י אבל למעשה ודאי יש לפסוק כהפוסקים דבעי' כמ"ר לבטלו מתו"כ ואפי' בכלי גדול שאינו מק"ט. ח"ג:
י"ל דגם לדעת השו"ע צריך בכלי עץ נקב כמ"ר. ומ"ש רבינו שצ"ל טע"ט כי שיעור כמ"ר היינו בג' רמונים הגדלים ביחד ויצאו שלשתן זא"ז. חשבון השיעור שצ"ל טע"ט מרובע. מהרי"ל הביא ראיה שהוא קרוב לערך הנ"ל. (ב) מ"ש רבינו שהנקב שבשוליים יהיה סמוך מאד וסתום יפה בנסר חלק שישימו תחתיו נ' מהלשון שזה לא רק עצה טובה אלא גם קפידא מדינא. (ג) י"ל דזהו כדי לחוש לדעת המרדכי דע"י הנקב חשיבי זוחלין. (ד) וגם אם המים שתחת התיבה הוו מי מעין י"ל דהשולים מפסיקים ולא מהני המים שלמטה לטהר המים שבתיבה בזוחלין. (ה) המע"צ ס"ל דע"י נקב כשפ"ה לא חשיבי זוחלין ולא משמע כן מרשב"א והג"א. (ו) לכן הצריך רבינו שהנקב טע"ט יהיה סתום. ומהדין בזוחל ממקוה למקוה ע"י עירוב חשיב אשבורן. (ז) אך ממהרי"ק נ' דלא ס"ל הכי. וגם בש"ך י"ל כן. (ח) ממשנה דסגוס מוכח דמה שזוחל במקוה גופא אינו נקרא זוחלין. (ט) ממשנה דכותל שבין מקוואות שנסדק לכאו' ראיה ויש לדחות. (י) ממשנה המטהרת שבמרחץ אין ראיה נגד מהרי"ק. (יא) חקירה אם ע"י הנקב שבתחתית התיבה הוי עירוב מקוואות ולכן הצריך רבינו לסתמו. (יב) נגד זה יש חשש שע"י הסתימה נעשית התיבה כלי. (יג) הטעם דהוי קבעו ולבסוף חקקו אינו מספיק. הטעם דכיון שהסתימה רק ע"י עץ שסומכו אל הנקב ואינו תוחבו לתוך הנקב אין זו סתימה. (יד) עוד טעם דהוא כלי המחובר מב' דברים ואין ניטלים כאחת. ועוד טעם כי גם אחר הסתימה מוציא וכונס משקה. (טו) נכון שנסר הסותם לא יהיה מחובר לתיבה במסמרים. (טז) הטעם שהצריך רבינו לחבר התיבה לדפנות המקוה שהוא בנין קבוע כי רק בכלי חרס סגי במה שיקברנו בארץ. (יז) מתשו' הרא"ש נ' דגם במתכת מהני שטמון בארץ מיהו הכא אין כולו טמון. ואפשר שאינו מעכב וסגי בלא בנין קבוע ומדביקים התיבה לכותל וקרקע עולם. ונכון להחמיר לחברו במסמרים לבנין קבוע מעצים. (יח) מ"ש רבינו ואח"כ יכולים לשום סיד הרבה תוך הנקב. חקירה אם עי"ז הוי סתימה מעליא לעשותו כלי. טוב יותר לסתום הנקב בסמרטוטים ולחברו במסמרים או באבן כבידה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור