דברים שנכתבו בשם רבנו
סימן ז
[כ"ז השבתי לשואל עפ"י הסכם רבינו שי' קיץ תקצגימ"ל]. ע"ד האשה אשר יש לה חולי הפ"פ והורו לה המורים שמותרת לבעלה אפי' מוצאה דם בבדיק' העד או ששופעת, שלא בשעת וסתה. והנה בעלה חושש שמא תטעה בין שעת וסתה לשלא בשע"ו. ובפרט שלפי דבריו יש לו איזה טעם מיחוש לתלות בטעות, שראה פ"א שהחזיקה א"ע בטהרה ואמרה שהמורה טיהרה ואח"כ נודע ששיקרה. ואח"כ כשהודיעו לה שהמורה אסרה, אמרה שטבלה, ולא היו ימים שבעה בין השאלה לטבילה:
ע' תשו' רשב"א סי' תקנ"ז הובאה ב"י ס"ס קטו ובש"ע שם ס"ד בהג"ה, דאם ראה באשתו דברים מראה שזינתה כו' ח"ו שיתקן הרב שלא יגרשנה, ואף את"ל שהוא מדות חסידות, מ"מ היאך יתקן הרב שלא יתנהג במדות חסידות. ורמ"א כ' שם דיכול לגרשה בע"כ כו'. ועפ"ז באשה שיש לה מכה דטמאה אם רואה בשעת וסתה עכ"פ, והבעל חושש שמא תטעה בין דם מכתה לדם וסתה, ואינו רוצה להכניס א"ע בספק איסור כרת, ודאי דבכה"ג לא תיקן הגרגמ"ה:
ואין לומר דגבי חשד זנות וכה"ג הוא דמחמירין עליה משום דהיא פשעה בעצמה, משא"כ בנד"ד דלא פשעה, דז"א, דיש להביא ראיה מדר"מ באשה שאין לה וסת כו', דס"ל (נדה [יב]) דאין לה כתובה כו' ויוציא כו', ולא מהני לה תקנה שתשמש בעדים כו', ואע"ג דלא פשעה. ועכצ"ל דה"ט משום דס"ל דאין לסמוך ע"ז שתשמש בעדים ולהכניס א"ע בספק איסור כרת, דשמא תראה בשעת תשמיש, כו'. וה"נ בנ"ד אם חושש שתטעה באיסור כרת. ואף דאנן לא קיי"ל כר"מ, מ"מ יש להוכיח מדברי' דאין לחלק בין פשעה ללא פשעה כו'. וכ"ה בתשו' ושב הכהן סי' דר"ג לא תיקן כ"א במקום רשות גמור ולא במקום נדנוד מצוה:
ועוד דנ"ד דמאיסה ומלוכלכת תמיד בדם ודאי לא גרע ממשתנת במטה דמאיסה עלי', ופסק רמ"א סי' קי"ז ס"ו, ובב"ש ס"ק י"ז, וח"מ סק"ה בסי' לט דיכול לגרשה בע"כ, וליכא משום חר"ג כו':
וכ"ז אפי' לא נאמין לד' הבעל שמשמשת נדה. אבל אם יש לברר דבריו, ואפי' אי איכא רק רג"ל, ודאי דמצוה לגרשה וכמ"ש סי' קט"ו דאין בזה משום חר"ג. אלא דצ"ע בכ"ז די"ל דהרשב"א לטעמיה אזיל דס"ל דלא תיקן ר"ג במקום מצוה, וכמ"ש בטוש"ע סי' א'. אבל להחולקים עליו שם, דאפי' גבי חשש הידור ודקדוק מצוה נמי תיקן ר"ג, וא"ה אין רשאי לגרשה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור