סימן עט
ו
והנה מבואר בגמרא (דל"ב ע"א) דר"ג שתה בעכו יין של ישראל הכנוס ברוקבאות של עובדי כוכבים ורוקבאות היינו נודות. כדפירש"י תרגומו של חמת רוקבא והוא של עור. וכ"כ הרשב"א בתה"א בית חמישי שער ששי דקנ"ג ע"א וז"ל ורוקבאות היינו נודות כו'. והקשה בתה"א שם וז"ל וא"ת אם הדבר כן שאין מכניסין את הנודות לקיום כו' מפני מה נחלקו על ר"ג כל סיעתו ששתה יין הכנוס בתוכם. כלומר אחר שכשוך. וי"ל דסיעתו סבורים דנודות מכניסן לקיום הן. ולפ"ז קיי"ל כר"ג דמעשה רב כו' ולפי האיבעית אימא בגמרא שם לדברי תנא אחד הודו לו כל סיעתו עכ"ד. אבל הרמב"ם ושא"פ פסקו כסתם מתניתן. ומיירי שנשתמשו בהן עד שבלועים מיין אף אם אינן מכניסן לקיום וכנ"ל סעיף ד' ממכניסו לקיום דבמסכת פיאה. ולקמן (דל"ג ע"ב) כובי הוה אינו מכניסו לקיום ובב"מ פא"נ דף ס"ד סע"ב כגון דארו עבדי דמרקד בי כובי פירש"י ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין. משמע דדרך היין לעמוד בחנויות בכובי ואפ"ה לא חשיב מכניסו לקיום. וע' עוד מענין כובי בפרק במה טומנין דמ"ח ע"א ובפרק אלו מציאות (דכ"ה ע"א) פרש"י כובא גיגית ולקמן ס"פ ר' ישמעאל (ד"ס ע"א) משמע שהוא כלי גדול פתוח שדרך היין לעמוד בו. ועיין פרק אע"פ (דף ס"א סע"א) מנחא ליה אפומא דכובא. וע' לקמן (דנ"ז סע"ב) הוה יתיב חמרא בדוולא כו' שדייה לדנא אפ"ל כמ"כ כובא הוא כענין דוולא דהכי איתא שם (ד"ס ע"א) עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא כו'. ודוולא היינו דלי כמבואר ממ"ש בב"מ פרק האומנין (דף ע"ז ע"א) האי מאן דאוגר אגורי לדוולא כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור