בס"ד. ש"פ תולדות, העת"ר
תשדמ
ובד"כ זהו בחי' ידיעת והשגת אלקות כו', וכן בכמה הלכות שהן הלכתא למשיחא ואינם נוהגים עכשיו כלל כו', הרי הידיעה והעיון בהם היא מצות ידיעת התורה וכמ"ש בהל' ת"ת, ויש בזה מעלה גדולה מאד שיודע ומשיג אמיתית חכמתו ית' כו', ובפרט בטעמי המצות ובענינים הנוגעים לדינא לידע אמיתית הדין וההלכה, שהיא נקודת רצה"ע שבמצות בכל פרטיהם לענין מעשה דוקא, שיש בזה בד"פ ג' ענינים, הא' ידיעת אמיתית חכמתו ית', והב' שבא אל אמיתית נקודת רצה"ע שבכל מצוה, והג' ענין המעשה לקיים רצה"ע האמיתי כמו שהוא כו' (דכאשר כוונתו הוא שיהיו מעשיו רצוים הרי הידיעה וההשגה היא בטוב ביותר כו', ויש בזה ביטול כל עצם נפשו שנוגע לו מאד ידיעת אמיתית נקודת רצה"ע כו', והו"ע עסק התורה בקבעומ"ש שמדייק מאד בכל דבר מפני היראה אולי לא יבוא אל אמתתו ונותן כל נפשו לעיין ולדייק ביותר לבוא על אמיתית הענין, שז"ע מאן דדייק במילין דחוכמתא כו' וכמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו), וע"כ בתושבע"פ עיקר גילוי רצה"ע. וכן עיקר העסק דתורה הוא בתושבע"פ דוקא,
והעסק במקרא מדה ואינה מדה כו' ובגמ' אין לך מדה גדולה מזו כו', מפני שבגמ' עיקר גילוי חכמתו ורצונו ית' כו', דבתושב"כ לא ידע ממנה דיני התורה בכל פרטי' ולא טעמי הדינים לאמיתתן, רק מצות קריאה בלבד שקורא לאותיות וצירופים שבתושב"כ בדבור בפה שלא נודע מהם כלל אמיתת רצה"ע כו', וגם הקורא בתושבע"פ דברים כהווייתן בלי דיוק ועיון לא ישיג לעומק הטעם ולא ידע אמיתית רצה"ע כו'. אך עכ"ז יש מעלה יתירה במצות קריאה בתושב"כ ושבע"פ, במה שבקריאה זו הוא ממשיך לדבר ה' שיוצא מפיו כמו שהוא למעלה מפי ה' ממש כו', שהן הן ממש הדברים שיצאו מפי הקב"ה, וכמ"ש ואשים דברי בפיך דברי ממש כו', וכמו במ"ת שיצא לגילוי דבר ה' בעה"ד ודבריו חיים וקיימים לעד שגם עכשיו כשקורא את הדברים האלה ה"ה קורא ומגלה את הדבר ה' כו', שאין זה דברי עצמו כ"א דבר ה' שיצא מפי הקב"ה כו', וכמו תען לשוני אמרתך כעונה אחר קורא כו'. וכבר נת' דבהדבור דעה"ד הרי הי' בזה כל הפנימיות והעצמיות כו', וכן הוא בכל הדבורים שאמר הקב"ה למשה ה"ז דבר ה' שיש בזה כל פנימיות
ועצמות דא"ס, וכמו אותי אתם לוקחים שבהדבור דתורה אתם לוקחים אותי ממש, להיות שזה דבר ה' שיש בזה כל העצמות כו', וכן הוא בהלכות דתורה דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נאמר למשה מסיני כו', הרי בקריאה זו הוא ממשיך גילוי עצמות א"ס ב"ה, וכמו דבר מלך כאשר נקרא גם ע"י פקידים היותר קטנים ה"ז דבר מלך שיצא מפי המלך, וכמו"כ הוא בקריאת התורה הרי קורא הדברים שיצאו מפי הקב"ה שיש בדברים אלו בחי' העצמיות כו'. ובזה יתרון בקריאת התורה על העיון דתורה שזהו השגה שלו, ועם היות שההשגה היא אמיתית מ"מ ה"ז כמו שהוא משיג, ובקריאת התורה הרי קורא ממש אותן הדברים שיצאו מפי הקב"ה כו', ובאמת גם עכשיו הקב"ה מדבר אותיות ודבורים אלו ע"י הקריאה בתורה למטה דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו', הרי ע"י קריאה זו יוצאים גם עתה הדברים האלה מפי הקב"ה כמו במ"ת ממש כו'. וזהו מ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ואין שלום אלא תורה כו', שהנשמות הן אחים ורעים להקב"ה ע"י הדבור דתורה כו', דאורייתא היא היכלא עילאה דקוב"ה כו', שהתורה היא בחי' היכל שעצמות א"ס דר בו כו', וכמו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-2vea37p9
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.