בס"ד. ש"פ שמות, העת"ר
תתטו
עד שנאצלה בחי' המל' שהיא בבחי' ריחוק (הן בקבלתה והן בהשפעתה כו', שהרי אצי' המל' אינו בדרך עו"ע כ"א בבחי' נבדל כו' וכמשנת"ל פ' שפ"ח, וכן קבלתה מאוא"ס אינו בבחי' קירוב כו', והגם דאי' בע"ח דבמל' ההמשכה היא בדרך נקב שזהו בחי' מיעוט לבד כנודע, הנה להיות שהמל' אצילותה הוא בבחי' ריחוק גם האור הנמשך אינו בבחי' גילוי ממש כו'. וזהו ההפרש בין בחי' מל' למדרי' העליונות וכמו בחי' בינה דהמשכת האור בבינה הוא בריחוק מקום, מ"מ ה"ז בבחי' קירוב דהיינו דהאור המאיר בה הוא בבחי' גילוי בה כו', וכמו"כ הוא בז"א כו', והיינו דלהיות עצם האצילות שלהם בבחי' קירוב ע"כ האור בהם בבחי' גילוי כו', משא"כ בבחי' מל' שהאצילות שלה היא בבחי' ריחוק ע"כ גם המשכת האור במל' אינו בבחי' גילוי ממש כ"א שמתעלם בה כו', וכן השפעתה הוא בבחי' ריחוק כו'), דמזה יכול להיות ההתהוות כו' (דההתבוננות פרטי' בזה הנוגע בענין ההתבוננות בהתהוות העולמות הוא בענין ההשתל' ממדרי' עד שיהי' התהוות המל' שצ"ל דוקא ע"י הקדמת בחי' חו"ב וז"א כו', וכמו עד"מ דבור
האדם שהוא ההתגלות אל הזולת מפני שהאותיות מורגשים והאור מצומצם כו', הרי בכדי שיהי' התגלות הדבור ויהי' האור המתלבש בדבור צ"ל סדר ההשתל' דשכל ומדות, שהרי התגלות הרצון א"א לבא בדבור (ובא בקול פשוט דוקא) רק כשבא בשכל ודוקא בשכל פרטי היינו כשהשכל בא בפרטי' כו' ואח"כ במדות, וכידוע דלצורך הדבור צ"ל מדות והוא שירצה בהענין וירצה לדבר כו', ואז בא התגלות הדבור כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דבכדי שיהי' בחי' המל' צ"ל תחלה השתל' בחי' חו"ב כו', ובעצם בחי' המל' שהיא בחי' התנשאות דהיינו הארה נבדלת כו', ובבנין המל' שהיא מהמלכיות שבט"ס כו' כמשנת"ל ד"ה הנ"ל). אמנם ג"ז צריכים להבין איך שבמל' דוקא יש כח עליון יותר מבחי' עצמות וע"כ בחי' המל' מהווה מאין ליש כו', דשרש המל' הוא בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה ונמשך כח הא"ס במל' וע"כ בחי' המל' דוקא מהווה מאין ליש כו', וכח הא"ס שבמל' הוא ג"כ שנמשך ממדרי' למדרי' עד שיהי' בקירוב אל היש (והוא שהיש יתפוס מקום והו"ע הרצון בהתהוות מציאות היש ממש כו', וי"ל בזה דגם בחי' הרצון שלמעלה
מאצי' והיינו בחי' כ"ע הוא ג"כ הרצון בהתהוות היש, אך לגבי מדרי' זו בחי' יש נאצל ה"ז ג"כ בחי' יש לא דוקא יש נברא כו', אך בבחי' רצון זה היש הנברא אינו תופס מקום שם רק לבחי' יש נאצל יש שם תפיסת מקום להיות הרצון ביש נאצל, אבל יש נברא אינו תופס מקום להיות בו הרצון כו', והיינו לפי שזהו רצון גלוי ע"כ יש בו חילוקי מדרי', דהנה בהרצון הנעלם שלמעלה מהרצון הנ"ל וכמו בחי' הרצון ומחה"ק דא"ק כו' שם הכל שוין יש הנאצל ויש הנברא כו', והרצון הוא על הכל ומשו"ז נתהווה שם הכל, והכל בהשוואה כו', אבל בבחי' כתר דאצי' להיותו רצון פרטי יש בזה חילוק דהיש נאצל תופס מקום ויש הנברא אינו תופס מקום כו', ובכדי שיהי' הרצון בבחי' יש נברא זהו מבחי' המל' דוקא שזהו ג"כ ע"י ירידת הרצון ממדרי' למדרי' עד שיהי' בבחי' רצון ביש נברא כו', וגם זאת שיהי' בחי' אור כזה שיוכל להיות ממנו התהוות היש כו' כנ"ל והיינו בחי' הארה מצומצמת ונבדלת כו'). אך יש בזה דוקא כח א"ס עליון יותר שיהי' מזה התהוות היש בבחי' התחדשות דבר כו', שהרי עיקר ההתחדשות הוא בהתהוות היש דוקא, וכמשנת"ל באורך, ויש בזה כח א"ס
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-5pmferzc
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.