בס"ד. ש"פ בהוב"ח, העת"ר
תתקפב
שההתכללות הוא ע"י ת"ת דאי' דמשם שרש החשמל כמ"ש במאו"א), והיינו שעי"ז יוכל לקבל אור הבינה כו', והג' הפרסא שבין אצי' לבי"ע שע"י הפרסא דוקא יוכל להתקבל אור האצי' בבי"ע כו'. ובזהר פ' פקודי שם נר' שיש בבגדי כהן ב' מדרי' בחי' אספה"מ ובחי' אספשא"מ, והוא דכללות ההפרש בין הפרסא שלמע' מאצי' והפרסא שבאצי' ושמאצי' לבי"ע, דהפרסא שלמע' מאצי' היא בחי' אספה"מ שנק' אבני שיש טהור כו', וב' פרסאות הנ"ל הן בחי' אספשא"מ. והענין דהנה נת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים שזהו בחי' אה"ר ואהב"ת הבאה ע"י הראי' וההסתכלות באוא"ס וזהו בחי' החכ' שהיא בחי' ראי' כו', וידוע דחכ' נק' זה בחי' אספה"מ וכמו משה נתנבא בזה כו', אמנם בחי' הפרסא שבין בינה לז"א שעי"ז מאיר אור הבינה בז"א הרי כבר נת"ל דבינה נק' ג"כ כה כדמותינו בחי' שמיעה והשגה שאינו תופס בהעצם ה"ז בחי' אספשא"מ כו', אך בזה גופא יש הפרש בין הפרסא שבין הבינה לז"א דהגילוי הוא מבחי' הבינה ובין הפרסא שבין אצי' לבי"ע שהגילוי הוא מבחי' המל'. ובעבודה הוא ההפרש בין אהוי"ר שכלי'
ובין אהוי"ר טבעי' כו', דאהוי"ר שכלי' הוא שבא ע"י השגה והתבוננות כו', ויש בזה ב' אופנים אם שהעיקר הוא התגלות המדות או שהעיקר הוא המוחין, וההפרש אם ההתבוננות הוא בבחי' חיצוני' המוחין או פנימי' המוחין כו', אך גם חיצוני' המוחין הוא בבחי' השגה ממש שמשיג בטוב את הענין האלקי ומעמיק דעתו בזה עד שבא לידי תשוקה גדולה ברשפי אש במדות שבלב באה' ויראה כו', והוא שכחות נפשו האלקי' הן בהתגלות גמורה כו', ופועל גם על הנה"ב שגם הוא ירצה באלקו' והיינו שכל הכחות של הנה"ב הן ג"כ לה' בשעת התפלה עכ"פ מחמת הארת כחות נה"א שהן בהתגלות (וא"ז שפועל עליו בבחי' מקיף לבד כי באופן כזה לא יפעל בנה"ב שירצה באלקו' כו', כ"א זהו ע"י ההתלבשות דנה"א בנה"ב דכחות הנה"א מלובשים בכחות הטבעי' דנה"ב, והיינו שההשגה אלקי' היא בשכל הטבעי דנה"ב גם הוא מבין ומשיג את הענין האלקי ובהתפעלות האה' דנה"א גם הוא מתפעל בהתפעלות אלקי כו', והו"ע החקיקה מבפנים שבנה"ב שנעשה בבחי' ביטול כו', וצ"ל שזהו מ"ש בסש"ב דבבינוני הנה"ב הוא כישן א"ז שמתבטל
ממילא כ"א ע"י שהעבודה היא בכחות הטבעי' כו' וה"ז בו בבחי' הרגש פנימי שמשו"ז ה"ה מתבטל כו', ונק' כישן מפני שאינו מתהפך בזה מהות הנה"ב ויכול להיות חוזר וניעור ע"כ ה"ז רק כמו ישן כו', אבל מ"מ זהו שהנה"ב מתבטל ע"י הרגש פנימי כו', והיינו שההשגה האלקי' דנה"א היא בבחי' הרגש פנימי בנה"ב שגם הוא מבין הענין האלקי, וכן האה' האלקי' היא בהנה"ב בבחי' הרגש פנימי שגם הוא מתעורר באה' כו', ויש שצ"ל התעסקות יותר עם הנה"ב להבינו את הענין האלקי, ובפרט בהכחות פרטים שלו לפעול בהם ההכנעה והביטול כו', ומ"מ ה"ז רק כישן מפני שאינו מתבטל בעצם מהותו כו'). וגם לאחר התפלה שמסתלק האור מהנה"ב מ"מ התגברות התגלות הנה"א הוא כ"כ בשעת התפלה וכ"כ הוא בבחי' הרגש פנימי בנה"ב עד שעיקר חפצו ורצונו ועיקר התענוג שלו הוא לעבוד את ה' בכל הכחות שלו, ועניני עוה"ז אינו חפץ בהם ועוד מאוסים בעיניו, כי הכחות הטבעי' הגם שלא נתהפכו בעצם מהותם, הרי נתבטלו ע"י התגברות הכחות דנה"א שגם הם חפצם ותשוקתם הוא בעניני אלקו', ואין להם שום חפץ ותענוג בענינים הגשמי' רק כל חפצם הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-h79s8194
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.