בס"ד. ש"פ חקת, העת"ר
א'נא
מזיעתן של החיות נה"ד יוצא ואו' ע"ז על ראש רשעים יחול כו', שזהו הפרדת הפסולת מתגבורת הרשפי אש של החיות כי טבע הגבו' להוליד פסולת כו', ולהיות שזהו פסולת הגבו' נעשה מזה נה"ד לענוש הרשעים כו', ובעבודה הו"ע לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' וכמ"ש בלק"ת שלח ד"ה בפ' נסכים כתי', ואיך שייך בנשמות העולים מגעה"ת איזה עונש ח"ו. אך הענין הוא דהנה יש ב' בחי' נה"ד, הא' בין גיהנם לגעה"ת, והוא שהנשמות דעוה"ז טובלים בנה"ד זה קודם עלותם לגעה"ת אחר שמתבררים תחלה בגיהנם, ונה"ד זה הוא מזיעתן של החיות כו' ועמ"ש בזהר ויקהל ד' רי"א ע"ב, ועוד יש נה"ד בין געה"ת לגעה"ע שהנשמות טובלים בו בעלותם לגעה"ע וכמ"ש בזהר שם דרי"ב ע"א וזה אינו לעונש ח"ו כ"א הו"ע הביטול וכידוע דטבילה אותי' הביטל כו'.
והענין הוא דהנה ידוע דגיהנם הוא אש דק ורוחני שמכלה ומלבן לחומרי' הרע שנעשה מתאוה רעה באש זר וחום הקשה שהוא בחי' רע גמור, והאש דגיהנם שורף ומכלה את האש זר כו', וכן אפי' הרהור רע שנק' הרהורי עבירה והיא מח' ברצון שבא מחמת חום הטבעי שמתגבר ביותר שמטמאה כח המח' שבנפש וסובב ומקיף את נפשו כו' דהרהורי עבירה קשין כו', דהיינו בזה שסובב ומקיף את הנפש הרהורי עבירה קשין יותר כו', וכן בכעס וקנאה שבא בפו"מ להרע לרעהו כמלבן פני חברו וכמדבר רק רע וכמו מלשינות כו' וכה"ג בדברים שהן רע בפו"מ, ע"ז הוא הזיכוך דגיהנם לשרוף ולכלות את האש זר כו', וע"י תשו' מעומקא דלבא בבכי' מקירות הלב וע"י היסורים שמייסר ומסגף א"ע יטהר וינקה ג"כ מן הרע כמו ע"י יסורי גיהנם ר"ל (וזהו שאברהם בחר שעבוד כו'), וזהו לבער גבו' קשות דרע גמור. אך יש מדרי' שהוא בדקות יותר מהנ"ל דעם היותו ג"כ רע מ"מ אינו רע גמור כנ"ל, והוא הריחוק שנתרחק לבו מאלקו' והי' כאבן, ולא יקבל במוחו ולבו גילוי אור אלקי כלל וכמת יחשב בטמטום הלב וטמטום
המוח כו', וזהו מצד העדר עבודתו בתו' ותפלה מחמת טרדות נפשו שהוא נתון ומסור בעניני העולם ומוטרד בהם ביותר, והיינו שעניני העולם תופסים מקום אצלו מאד ומטרידים ומבלבלים אותו ומונעים מתו' ועבודה כו', ועי"ז נעשה חומרי וגשמי ביותר שמתגברים בו כחותיו הטבעי', והכחות דנה"א מתעלמים בו עד שאינו כלי לאור אלקי כו', כי לאום מלאום יאמץ דכאשר הכחות דהנה"א הן בהתגלות ה"ז פועל הביטול בהכחות הטבעי', אבל בהעדר העבודה מתגברים הכחות הטבעי' וממילא הכחות דנה"א מתעלמים כו', ובפרט בחומריות וגסות גופו וטבעו שנעשה ע"י התאוות שאע"פ שלא נמשך אחר הרע אפי' בהרהור עבירה, אבל בתאוות היתר משוקע ומושרש ביותר ויבולע בזה כל חיותו הרוחני כו'. וע"ז הוא הטבילה בנה"ד שאחר הבירור דגיהנם בתאוות רעות ממש, בא אח"כ הזיכוך דנה"ד שהוא אש רוחני ודק יותר שמוציא ומכלה כל הגשמה גופני' וחומרי' שקיבלה הנשמה בעוה"ז כו' (ועמ"ש בראשית חכמה שער היראה ספי"ג בשם מורו הרמ"ק ז"ל). וז"ש בזהר שם דכל עיקר טבילה זו דנשמות בנה"ד זה הוא לשכוח כל חיזו דהאי
עלמא שהוא גסות וחומרי' דמדות הטבעי' ומחדו"מ שעסק כל ימיו בלו"נ כו', ואז תוכל הנשמה לעלות לגעה"ת לקבל שכרה בעונג אלקי במורגש בשכל ומדות באוי"ר אלקי' כו', וכמו בכובד ראש שקודם התפלה בבכי' מסט' דא כו', שע"י המרירות ובכי' על ריחוקו מאלקו' יבא לפ"ע זה לקירוב וחדוה אלקי' בתפלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-d4gmhxtk
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.