בס"ד. ש"פ בהעלותך, העת"ר
א'כד
דכללות שזהו בהאוא"ס שלפה"צ כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דלמוצאיהם), וידוע דבש' הוי' יש ב' מדרי' בחי' י"ה ובחי' ו"ה והו"ע הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, די"ה הוא בחי' נסתרות שלמע' מבחי' העולמות וכמו אלפים שנה קדמה תו' לעולם כו', וו"ה הוא בחי' והנגלות השייך לעולמות כו', וכמו"כ הוא בבחי' שמו הגדול שלפה"צ דבחי' י"ה הוא בחי' אור המאיר לעצמו עדיין וכמא' הבדילו לעצמו כו', ובחי' ו"ה הוא בחי' התפשטות האור שבעצמותו גופא כבי' הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו' (והנה לפה"צ לא הי' ניכר עדיין בפ"ע האור השייך אל העולמות והי' כלול בפנימי' האור כו', ונת"ל ד"ה ויהי הענן דלפה"צ הי' מאיר בחי' פנימי' האור כו', ומ"מ צ"ל שא"ז שהאיר בחי' פנימי' האור כמו שהוא לעצמו, רק שבבחי' התפשטות האור השייך אל העולמות הי' בזה גילוי בחי' פנימי' האור, וזהו מעלת חיצוני' האור כמו שהוא לפה"צ, דהרי בחי' חיצוני' האור כשהי' כלול בהפנימי' הי' במעלה ומדרי' גבוה יותר כו', וזהו שהי' גילוי בחי' הפנימי' היינו בחי' חיצוני' כמו שהוא במע'
העליונה כו'). ומבו' בלק"ת ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ספ"ג שזהו בחי' מח' ודבור כמו שהוא לפה"צ דהיינו בחי' הדבור לעצמו וכמו אמרה ד"פ בינו לבין עצמו כו', ומבו' שם שזהו בחי' השפלה וירידה לגבי האור כמו שהוא במח' לעצמו כבי' כו', ובחי' התעלמות האור הוא שנסתלק מלהאיר באותי' הדבור ונכלל באותי' המח' כו', ה"ז עליית האור שלא להיות בפ"ע כ"א בבחי' התכללות במקורו כו', דבחי' הדבור הוא שנעשה דבר בפ"ע שהרי מתגלה אל הזולת כו', ומובן דבמדרי' שלפה"צ אינו שייך לו' שנעשה דבר בפ"ע שהרי הכל כלול בעצמותו כו', רק שמ"מ ה"ז בדוגמא כמו בבחי' התגלות הדבור כו', וע"כ בחי' הסתלקות והתכללות האור במח' זהו כמו עליית האור שלא להיות בפ"ע כו', וזהו כדוגמת בחי' רצוא בהאוא"ס שלפה"צ, וכ"ש שהאור כמו שהוא לאחה"צ הוא בבחי' עלי' והסתלקות במקורו כו', שז"ע והחיות רו"ש שהאור וחיות שבעולמות הוא בבחי' רו"ש תמיד כו'.
והנה סבת הדבר מה שהאור הוא בבחי' רו"ש, הענין הוא דהנה ידוע בפי' אור שהוא רק התגלות העצם לבד ואינו מתייחס כלל בערך אל העצם כו', וכמו אור השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' ה"ז רק אור וזיו השמש לא עצם השמש דעצם השמש קבוע בגלגלו ואינו מתפשט בעולם רק אור וזיו ממנו הוא המתפשט בעולם להאיר, ועצם השמש נק' מאור ואינו בגדר להאיר, ואפי' האור כמו שהוא כלול בהעצם ג"כ אינו בגדר להאיר רק אור וזיו היוצא ממנו ע"י המגן ונרתק הוא המאיר כו'. ויובן זה עד"מ מאור הראי' שזהו רק אור המתפשט ויוצא מכח הראי' והוא הרואה כו', שהרי הסומא נק' בל' רז"ל סגי נהור או מאור עינים, ולכאו' א"מ איך נק' בשם ההפכי לכאו' שהרי אינו רואה כלל ואיך נק' סגי נהור שזהו ריבוי אור, או מאור עינים שהוא מקור האור וה"ז לכאו' כמו לועג לרש. אך הענין דא"ז לועג לרש כי באמת הוא בריבוי אור וזהו סבת העדר הראי' כו', וכידוע דחומר העין יש עליו כמה קליפות שהן כגלדי בצלים זע"ז והן המכסים ומעלימים על אור הראי' שעי"ז אור הראי' יוצא מעצם כח הראי'
ומתעלם עד שיהי' בבחי' אור להאיר ולראות ע"י, דחומר העין יש בו עצם כח הראי' שהרי גם הסומא יש בו כח הראי' בחומר העין שלו כו', והוא להיות שחומר הוא כלי מוכן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-84yh1w9x
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.