שהתפיסא הוא ע"י ענינים טבעים וחומרי' הגם שמבין בזה את הענין האלקי וגם נרגש בו האלקי בזה אין זה תופס בעצם הענין רק בחיצוניותו לבד כו'. ופנימי' המוחין הוא שההשגה בהענין אלקי אינו ע"י לבושי השגה כו', כי יש בכח נפשו להשיג אלקו' שלא ע"י לבושים (והוא במי שהוא במדרי' נשמה) שתופס ומשיג עצם הענין אלקי כו', וזהו עצם בחי' המוחין שלמעלה מהמדות כו', דהנה בחי' חיצוניות המוחין להיות שאינם תופסים בעצם הענין האלקי ה"ה בד"כ בבחי' ירידה והמשכה לגבי למטה והיינו להמדרי' שלמטה מהם שהן המדות כו', אבל פנימי' המוחין שתופסים בעצם ענין האלקי אינם בבחי' ירידה (ועם היות שמוחין אלו נרגשים בלב ג"כ כנודע, אין זה בבחי' ירידה כו', והיינו שאינם בבחי' ירידה ממהותם העצמי שהרי כמו שהן במוח כן הם נרגשים בלב כו' כנודע, והעיקר כאן בענין זה הוא שמה שנרגשים בלב אין זה בחי' המשכה כ"א זהו העדר הגבלה שלהם שמאירים בכ"מ כו', דלפי שזהו בפנימיו' ועצמיות המוחין שתופס בעצם הענין האלקי אין זה בבחי' הגבלה בבחי' המוחין דוקא, ונרגש גם בלב
כו'), ובעצם מהותם אדרבה הן בבחי' עלי' ודבקות למעלה ביותר (וע"ד מ"ש במ"א דג"ר דכל פרצוף הוא בחי' דבקות העלול בעילתו כו'), וע"כ הן למעלה מבחי' המדות כו', ומ"מ יש שם ג"כ מדות רק שהן באופן אחר לגמרי מהמדות דחיצוניות המוחין כו'.
קיצור. וכ"ז הוא בחי' חיצוניות המוחין השייך אל המדות, דפנימיות המוחין הוא ההתבוננות בקדושת ורוממות הא"ס ולהיות מזה הרצוא בבחי' אוא"ס ב"ה, וי"ל דבכלל זה הוא ההתבוננות בענין אין קדוש כה' שזהו בהאו"פ, שהיא השגה גדולה יותר והביטול הוא בפנימיות (וגם מה שההתהוות היא מסוכ"ע עיקר השגה זו היא בנשמות), אבל התבוננות הנ"ל היא בחי' חיצוניות המוחין בכדי שיהי' התפעלות המדות דנה"א (ומפני שעוברת דרך עולם המלאכים צ"ל בה התפעלות המדות), ועיקר חיצוניות המוחין הוא שע"י לבושי השגה, שאינו תופס בעצם האלקי, ולכן הוא בבחי' ירידה אל המדות, ופנימיות המוחין הוא שלא ע"י לבושי השגה שתופס בעצם ענין האלקי (ומה שנרגש בלב אין זה ירידה ממהות עצמן ומפני שאינן מוגבלים ה"ה נרגש בלב), והן בבחי' עלי' ודביקות, ויש בזה ג"כ מדות רק שהן באו"א לגמרי.
שצח) והענין הוא דהנה הן בבחי' חיצוניות המוחין והן בבחי' פנימיות המוחין (דבד"כ זהו בחי' חיצוני' הלב ופנימי' הלב) יש בזה כל סדר התפלה דפסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש (שהן בחי' רוח ונשמה) רק שמחולקים במדריגתן כו', דהנה ידוע דג' מדרי' הנ"ל דתפלה הן בחי' רוח רעש ואש שכולם הן בבחי' המדות, ורוח הוא בפסוד"ז והן המדות שבבחי' התלהבות גדולה ע"י ההתבוננות דהתהוות יש מאין דבעצם הוא למעלה מהשגה, ומהפלאת הענין נעשה התלהבות הלב כו', דבד"כ הוא בבחי' מקיף עדיין שאין ההתפעלות בבחי' פנימי' בנפש רק בבחי' התלהבות לבד כו', וע"כ אין בזה איזה מבוקש בהתפעלות זאת רק בחי' עלי' לבד כו' (דכשם שבנה"ב הוא רק שעולה בדרגא עליונה יותר כמשנת"ל פ' שפ"ב ושצ"ב, כמו"כ בנה"א הוא רק הגבהת ורוממות הנפש שעולה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור