בס"ד. ש"פ האזינו, העת"ר
תרסח
יש ממש עד שמורגשים אל הזולת, ואותיות המח' הן מורגשים לעצמו כו', ובפנימיות בינה (שזהו בחי' מח' שבמח' הנ"ל) הן בלתי מורגשים גם לעצמו כו', ואותיות שבחכ' הן בלתי ניכרים כו', וכ"ש אותיות שברצון ותענוג הן בלתי מציאות ניכר כו'. וסיבת הדבר הוא מפני הגילוי אור דבכ"מ שאור הנפש מאיר בגילוי יותר האותיות אינם בבחי' מציאות כ"כ וכל שהאור מתעלם יותר ה"ה במציאות יותר כו', ולכן בדבור שהאור מצומצם ביותר האותיות הן במציאות ביותר עד שנרגשים אל הזולת ובמח' שמאיר האור יותר האותיות הן רוחניים יותר ואינן נרגשים כו', וכן בכל כח עליון שמאיר האור ביותר האותיות הן בבחי' העדר המציאות יותר כו', עד שבעצם הנפש דאור הנפש מאיר בגילוי ממש האותיות אינן בבחי' מציאות כלל כו'. וכמו"כ הוא למעלה שיש אותיות הדבור ואותיות המח' כמו בדבר ה' וכמו כי לא מחשבותי כו', וכן יש אותיות בכל המדרי' עד גם באוא"ס שלפני הצמצום אי' בזהר גליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' אותיות כנודע, ובכל מדרי' שהאור מצומצם יותר האותיות הן בבחי' מציאות יותר כו' ובכ"מ
שהאור מאיר בגילוי יותר אין האותיות בבחי' מציאות כו', הרי דסיבת המציאות הוא דוקא ע"י צמצום האור כו', וכאשר באמת אין שום דבר מעלים ומסתיר כלל לגבי' ית', שגם זה מרגיש האדם בעצמו איך שלגבי עצמות אין כל הצמצומים מעלימים כלל כו', וע"כ העולמות המה מיוחדים ממש כו', והיינו שהעולם התחתון הוא כמו עולם האצי' ממש כו', וגם כמו למעלה מעלה מאצי' והיינו כמו האותיות דגליף גליפו כו' וכמ"ש במ"א הענין באורך, ועי"ז נעשה בחי' כלה ל' כלה שארי בבחי' כליון היש לגמרי בבחי' ביטול במציאות כו'. ובחי' כלה תתאה הוא בחי' הכליון ע"י ההתבוננות בבשכמל"ו, והוא שהעולם הוא בבחי' מציאות שנתהווה מהארה אלקית הבאה ע"י הצמצום כו', כי האמת הוא שלגבי' ית' אין שום דבר מעלים ומסתיר כו', אבל לגבי העולמות הרי הצמצום מעלים ומסתיר ונמשך רק הארה לבד ועי"ז העולמות הן בבחי' יש ומציאות כו', אך זאת יבין ויתבונן איך שלגבי העולמות ג"כ אין זה הסתר אמיתי ח"ו כי הש' אלקים המסתיר הוא ג"כ אלקות, וכמ"ש ומבלעדיך אין אלקים שגם הש' אלקי' המצמצם ומסתיר
הוא אלקות ואינו מסתיר לגמרי ונמשך הארה אלקית המהווה ומחי' תמיד והעיקר הוא האלקו' כו', ולזאת צ"ל ביטול היש אל האין האלקי כו' והוא שלא יתפוס את היש לדבר עיקרי כ"א העיקר הוא האלקות כו', שעי"ז אדרבא יוצא מן הישות והחומריות ויהי' בטל לאלקות כו', ויהי' כל חפצו ורצונו באלקות שיהי' גילוי אלקות כו', וכמו נפשי אויתיך בלילה דבבחי' הסתר והעלם נפשי אויתיך להיות גילוי אלקות כו', ובעבודת האה' ב' מדרי' הנ"ל הן בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב, דפנימיות הלב הוא שהוי' אחד שורה ומתגלה בו בגילוי ממש שזהו חיותו וקיומו כו' והוא חפץ באלקות באה' פנימיות ועצמיות כו', שהאהבה הזאת ממלא כל תוכיות נפשו ולבו שאין שום מקום כלל לאיזה רצון זר כו', וחיצוניות הלב היא האהבה הבאה ע"י ההתבוננות בהאור האלקי הבא בבחי' התלבשות כו', שהאהבה בזה הוא אהבה העשוי' ע"י המוח השליט על הלב כו', והוא שאין זה שלבו בעצמו חפץ באמת כ"א מצד חיוב השכל לבד שמחייב שצריך לאהוב ולרצות ומשו"ז הוא רוצה באלקות כו', דאהבה זאת להיות שאינה בהלב מצ"ע אינה ממלא תוכיות לבו ויש מקום לרצון זר והוא בחי' ביטול היש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-k4hvpdez
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.