בס"ד. ש"פ נח, העת"ר
תשז
יותר לעומקו של הענין שעי"ז הונח אצלו הענין כו', והרי יש בזה ענין ההשכלה שמחדש הדבר וההשגה בזה כו', דבהתחדשות הענין באמת מאיר לו גילוי אור הענין יותר כו'. אך התעוררות המדות הוא מההשגה דוקא לא מההשכלה, שאם יהי' התעוררות המדה מההשכלה ה"ז באחת משתי פנים אם הוא במדרי' כזו שתהי' המדה מהשכלה דחכ' אין זה בבחי' התפעלות כ"א בבחי' דביקות כו', דבאמת אין זה בכלל מדה כי הדביקות אינה מה שרוצה להידבק רק שנדבק ממילא בהאור המאיר לו כו', ואם אינו במדרי' זו הרי התפעלות המדה הנעשית מהשכלת הדבר אינה אמיתית כו', ואמיתית המדות הן שבאים מההשגה דוקא כו', וז"ע ההתבוננות שהוא השגת והבנת הענין באריכות ובריבוי הפרטים שבזה כו' כמ"ש במ"א שכ"ז הוא בחי' התפשטות הענין כו'. אמנם ידוע דאמיתית ענין החכ' הוא בחי' ראי' וזהו עיקר ענין השכל הנקרא ראיית עין השכל כו', עין השכל הוא כמו עין המעיין עיקרו ועומקו של מעיין כו', וכנודע דחכ' נקרא מעיין ובינה נהר כו' אך עומקו של מעיין זהו בחי' ראי' דחכ' כו', דראי' ה"ז ידיעה דעם היות שזהו
למע' מהשגה היינו שאינו בא לידי השגה רק שהשגות נמצאים מזה כו' כמ"ש במ"א, אבל זה אינו בא לידי השגה כלל כו' מ"מ ה"ז ידיעה כו', ואדרבא היא אמיתית הידיעה עד שהשכלי דחכ' נקרא התפשטות לגבי' כו', וכדאי' באדר"ז דר"צ ע"א דהאי חכ' אתפשט ואפיק מיני' בינה הרי בחכ' מה שהיא בבחי' מקור לבינה דהיינו השכלי דחכ' ה"ז בבחי' התפשטות לגבי עצם החכ' שהוא בחי' ראי' כו', אמנם גם בהשכלי דחכ' כמו שהוא מצד החכ' ה"ה בבחי' הנחה שכלית כו' כמשנת"ל בכ"ד, ובינה מקבלת את השכלי לבד כו'. וא"כ הרי בכל המדרי' החכ' היא בבחי' עצמי דהיינו בחי' הראי' וההנחה שכלית וגם בההשכלה הוא עצם הדבר שכל כו', ובינה הוא בחי' התפשטות הדבר לבד כו', ולהיות שזהו בחי' התפשטות אינו נמשך למרחוק כו', דהעצמי נמשך בכל מקום אבל ההתפשטות אינו נמשך בכ"מ כו', ור"ל שנמשך בסדר והדרגה דצמצום והעלם כו' (ועמשנת"ל פ' שט"ו). וע"כ אין האור והגילוי בכל המדרי' כו'.
קיצור. וסיבת הדבר הוא דהנה עצמות המוחין הוא בחי' חכ', ובינה היא רק התפשטות המוחין, שהרי נקודת ההשכלה הוא עצם השכל, ומאיר בזה עצם, והשגה היא רק הבנת הענין, ואין בזה עצם האור. ועיקר החכ' הוא ראיית העצם, שגם השכלי דחכ' הוא התפשטות לגבי', ומ"מ בחכ' גם בהשכלי העיקר הוא ההנחה, ובינה מקבלת רק השכלי, והתבוננות הוא דוקא בהשגת הענין (ויש בזה לפעמים גם בחי' חכ' דבעומק ההתבוננות מתחדשים ענינים, או שלהבנת הענין צריך לחדש דבר). והמשכה דהתפשטות הוא בסדר והדרגה, וע"כ יש הגבלה להגילוי.
שמה) ועוד זאת שהבינה היא בבחי' מקבל מהחכמה, דחכ' שהוא עצמות השכל דהיינו נקודת ההשכלה הרי אין זה בבחי' מקבל שהרי זהו השכל שנתחדש אצלו ובינה הוא כמו כלי המבין את השכל, וכמובן מהמשל שאינו דומה שמיעה לראי' הרי השומע הוא מקבל מזולתו, וכמו"כ ענין שמע ישראל כו' שההתבוננות איך ה' אחד הוא עדיין אצלינו בבחי' שמיעה כמו ששומע הענין הזה מזולתו ולא שהוא רואה בעיניו ממש, ואינו דומה לראי' איזה חכם הרואה את
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-sgrrhm7y
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.