תתפו

שכלול גם מהרוחני שבעליון כו') ועי"ז הוא שאיב מעילא ויהיב כו', וצ"ל מה"ע שכלול משניהם ושכ"ז הו"ע ההפסק ועי"ז דוקא שאיב מעילא ויהיב לתתא כו'. ויובן זה עד"מ תלמיד היושב לפני רבו ששומע ומאזין השכל הנשפע לו, הנה אז שכלו בטל ונכלל בתכלית בשכל הרב (ענין ההתכללות בשכל הרב הוא הנתינה והמסירה די איבער גיגעבינקייט אין גאנצן אל שכל הרב), ואין שכלו באותו שעה בבחי' יש ודבר בפ"ע, דכמו בגשמי' בכלים מקבלים ידוע שכלי ריקן מחזיק וכלי מלא אינו מחזיק וכל מה שיהי' הכלי יותר ריקן יהי' ביכולתה לקבל יותר כו', כך הנה התלמיד שצריך לקבל השכל מרבו המשפיע לו א"א לו לקבל בתוכו ההשפעה של הרב אם הוא מלא על כל גדותיו, דהיינו שהוא בבחי' יש ודבר בפ"ע שהוא ג"כ בעל שכל בעיני עצמו ואינו בטל ואינו מסור לשכל הרב, או שמשתמש בשכלו בעת ההשפעה בהבנת והשגת הדבר דהיינו שהוא בבחי' משפיע לעצמו כו', וזהו ג"כ מצד הישות שלו שהוא בעל שכל בעצמו ע"כ הוא משמש בשכלו בגילוי והתפשטות השכל להבין ולהשיג איך ומה הוא כו', דבאופן כזה א"א שיקבל את

ההשפעה ולא יבין כלל כו', ומה שמקבל אינו כלל אמיתת השפע כו', אלא צ"ל כלי ריקן דהיינו שיהי' שכלו אז בעיניו ריקן כאלו אין לו שכל מצ"ע כלל רק מה שמקבל מרבו, כי באמת אין לו אז בשכלו רק שכל הרב לבד, כי לא יש שום התפשטות והתגלות משכלו כלל כאלו אינו בעל שכל כלל, ואינו נמצא אצלו רק שכל הרב הנשפע לו, ומשתמש בשכלו אז רק לקבל מה שמשפיע לו הרב, ואז אופן הקבלה אינו שמכווץ ומצמצם עצמו לקבל כ"א שזהו בדרך ממילא, והיינו דכאשר הוא בעל שכל בעצם הנה זה שהוא מבטל עצמו ושכלו בעת ההשפעה כאלו אין לו שכל בפ"ע (וז"ע הכיווץ שהוא הביטול) ממילא הוא מקבל את השכל של הרב, כי יש מקום להשפעת השכל לשכון ולהקלט בכלי התלמיד (והמקום הוא השכל של התלמיד מה שהוא בעל שכל בעצם אבל זהו דוקא כשהוא בבחי' כלי ריקן דהביטול זהו עיקר המקום לקליטת ההשפעה). ולכן אנו רואין שבעת ששומע ההשכלה מהרב הנה גם התשוקה שמשתוקק ובוער כאש לשמוע את השכל ג"ז מבלבל אותו ומונע אותו מקבלת השכל, ואף שתשוקה זו היא השתוקקות אל שכל המשפיע, עכ"ז התשוקה היא

התפשטות מהותו שרוצה ומשתוקק ואינו בבחי' הביטול והתכללות מכל וכל, וע"כ א"א לו לקבל היטב השפעת השכל כי אינו כלי ריקן אמיתי אחרי שיש לו תשוקה שהוא בחי' התפשטות והרגשת מהותו. והגם שהמקבל צ"ל לו תשוקה אל ההשפעה, דבלא זה הרי אינו רוצה בההשפעה ואינו בבחי' מקבל, והעיקר הוא כי התשוקה של המקבל מעורר חפץ המשפיע להשפיע, שהרי המשפיע מצ"ע אינו רוצה כלל להשפיע שהרי זה ירידה ממהות עצמו, וצריך לצמצם עצמו להשפיע שכ"ז כבד מאד להמשפיע, וכאשר רואה תשוקת המקבל אל ההשפעה ה"ז מעורר אותו בפנימיותו ברצון וחשק להשפיע לו בעין טובה כו' (וגם שזה מעורר גילוי השכל אצל המשפיע שמתגלה ביותר ממקורו כו'), הנה זהו קודם ההשפעה שזהו בבחי' העלאת מ"ן לגרום ההשפעה ביותר, אבל בעת ההשפעה התשוקה מבלבלת וצ"ל בבחי' קרירות ובבחי' ביטול בתכלית כו', והביטול שלו לקבל ה"ז מעורר ג"כ ההשפעה מהמשפיע, דע"י שהוא כלי לקבל רוצה המשפיע להשפיע וגם בהשפעה ביותר, וכמו זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין, דעם היות שהמקבל הוא בעל שכל אם

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org