בס"ד. ש"פ בלק, העת"ר
א'נו
כו' כנ"ל. וע"כ בכדי לבא לגעה"ע זהו דוקא כשהנשמה היא בבחי' אין ומ"ה כו', ולכן צריכה טבילה בנה"ד שהו"ע הביטול לגמרי ממציאות הראשון כו', אך גם מציאות הראשון אינו בבחי' יש ממש כמו בחי' המציאות דנבראים בתערובות פסולת שזהו הישות שלהם כו', דג"ע הכל הוא בבחי' אלקות רק שהוא במורגש כו', וצ"ל ביטול המורגש לגמרי ולהיות בבחי' ביטול עצמי. ויובן זה ג"כ בעבודה שבלב דהנה כתי' ומלתם את ערלת לבבכם וכתי' ומל ה' אלקיך את לבבך, ופי' ומלתם את ערלת לבבכם, דהנה בכאו"א יש האה' לאלקות וכמ"ש צור לבבי וחלקי כו', שדוד אמר זה בעד כללות ישראל, דהתוקף וההתאמצות הוא חלקי אלקי' השגת אלקו' והקירוב לאלקו' כו' (עמ"ש בפי' ספורנו), וכן כתי' אני ישנה ולבי ער דהגם דאני ישנה בגלותא דמצרים ובבל ומ"מ ולבי ער היא האה' שיש לכאו"א כו', רק שהיא מוסתרת ומלובשת בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים על אור האה', ותאות הגוף מונעים ומעכבים לבלי הגלות נגלות האה' מהעלם אל הגילוי וכענין רשע מכתיר את הצדיק, וכמו הערלה הגשמי' שחופה על העטרה לבלי תתגלה
העטרה חוצה, כן ערלת הלב הוא בחי' האטימות הנעשה בלב מחמת תאות גופו ונה"ב המסתירים את נקודת האה' לבלי תתגלה, כי הגשמי' בכלל הוא דבר המעלים ומסתיר מפני שהוא דבר גס וחומרי, והיינו גם כשאין בזה תאוה כ"א לקיום גופו רק שאין בזה כוונה אלקית, והגשמי בלי כוונה אלקית ה"ז דבר חומרי וגס המסתיר על אור הנפש, ומכ"ש כשיש בזה תאוה ותענוג כו', וכמו חמרא דפרגותא כו' קפחו כו' וקרא החרש הי' לבם שנעשה לבו כחרש שהוא לב האבן שנעשה אטום ואינו מאיר אור האה' כו', ולזה א' הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם, שהו"ע בחי' אתכפיא ואתהפכא לעשות היפך רצון תאוות לבו, והיינו הכפי' בפו"מ בדרך הכרח שמכריח א"ע שלא לעשות דבר בפועל שעי"ז נחלש הטבעי' החומרי' כו', וכמ"ש בשע"ת לר"י ז"ל שע"י ההעדר נחלש התאוה שז"ע מילת ערלת הלב ומתגלה נקודת האה' לה' כו'. וכאשר מתגלה אור האה' גם במקצת ה"ה פועל ישועות בנפשו להכניע את הנה"ב יותר היינו להיות ביטול הרצונות דנה"ב שזהו הפרדת חלקי הרע, והטוב שבו נכלל בנה"א ומוסיף בו כח ועוז האה' וכמו ורב תבואות בכח
שור כו', ומזמן לזמן מתגלה יותר בו האה' אלקית, וכמשנת"ל (ד"ה חקת התורה) בס' העבודה דתפלה, וכן בעבודת האדם כל ימי חייו בהסרת ההעלמות וההסתרים ומאיר ביותר אור הנה"א בהשגה אלקי' ובאהוי"ר כו', שכ"ז הו"ע המילה ברוחני' להסיר ערלת הלב ולהיות התגלות האה' כו'.
אמנם מ"ש ומל ה"א את לבבך היא בחי' היותר גבוה, דהנה יש כמה מדרי' באה', וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך כו' ובכל מאדך, והיינו הגם כי בכל לבבך ובכל נפשך הם ג"כ מדרי' גבוהות מ"מ ה"ה בבחי' יש מי שאוהב, שעז"נ לאה' את ה"א כי הוא חייך, דכמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא בחי' חיי החיים כו' מזה נמשך בחי' האה' לאלקות, הרי האה' היא לפי שהוא חייך כו', ובד"כ הוא בחי' האה' שע"פ טו"ד שהיא בבחי' הרגש עצמי והיא בחי' אה' התלוי' בדבר כו'. וכמו בגשמי' האה' שאוהב את חבירו מפני טובו ומעלתו שטוב הדבר בעיניו, והיינו שהעלי' שיש בחברו הוא טוב בעיניו וע"כ הוא אוהב אותו, ובפרט מצד הטוב שמקבל מאתו שמשפיע לו טוב וחסד או השפעת שכל וכה"ג שכ"ז הוא שאוהב א"ע, והיינו מה שטוב בעיניו ומה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-hb94vyw3
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.