בס"ד. ש"פ בהעלותך, העת"ר
א'כז
בחי' הארה לבד שאינו העצם וגם לא אור הכלול בהעצם דכ"ז אינו בגדר אור להאיר כו', רק הוא בחי' זיו המתפשט ויוצא כבי' מן העצם ע"י הצמצום ונתעלם האור עד שהוא בגדר אור להאיר כו', והנה האור ע"ה הארה לבד ה"ה מ"מ מעין המאור כו', שז"ע אור שהוא בבחי' דבקות במקורו ומעין מקורו כו', וכמשנת"ל ד"ה שופטים, וע"כ מ"ש אני ה' לא שניתי קאי גם על האור שגם בו אין שינוי כו', וכמו באור השמש שאם יש עננים המסתירים שאין האור מאיר א"ז שינוי גם בהאור כו', וכמו"כ הוא בהאור הנמשך מאוא"ס בעולמות אין בו שינוי, דהשינוי הוא רק מצד הכלים המקבלים (וכנ"ל דהמניעה אינו מצד המשפיע כ"א מצד המקבל כו') ובהם הוא השינוי אבל לא בהאור כו' (ומ"מ אינו דומה ממש לאור השמש שמאיר רק בדרך מקיף אבל האור שבעולמות ה"ה בבחי' או"פ וכאשר הכלי אינו בבחי' כלי לקבל הרי האור מתעלם כו', וכמו כד אנת תסתלק מינייהו כו' שגורם סילוק והתעלמות האור כו', וכמ"ש בד"ה ארדה נא הב' שע"י הכלים ידוע גם בהאור כו', וכמ"ש מחטו לי כו' וכמ"ש במ"א, רק שהסילוק אינו בבחי' סילוק
לגמרי ח"ו כ"א שמתעלם כו' וכמ"ש במ"א, והעלם וגילוי א"ז שינוי כו' וכנ"ל), וזהו לפי שהאור הוא מעין המאור כו', ומ"מ הוא באין ערוך לגבי המאור וכמ"ש כי עמך מקו"ח רק עמך בטל וטפל לך מפני שאין ערוך כו', והיינו דלהיות בחי' אור שהוא בבחי' דבקות ה"ה מעין המאור, ולהיותו בחי' הארה לבד וזיו המתפשט מן העצם הוא באין ערוך כו'. וזהו הטעם שנק' בש' א"ס ולא אין לו תחלה, דהרי אין לו תחלה הוא מע' יתירה מאין לו סוף כו', אך זהו מפני שתחלה יש לו דמאחר שהוא הארה לבד הרי יש לו מקור דמשם הוא נמשך כו', וע"כ אינו נק' אין לו תחלה רק שאין לו סוף מפני שהוא מעין מקורו כו' כנ"ל. וזהו הטעם שיש בהאור טבע הרצוא שנמשך לגבי מקורו כטבע כל דבר להיות נמשך לגבי שרשו ומקורו כו', וטבע זאת הוא כמ"ש בסש"ב פי"ט ושם טבע מושאל לכל דבר שלמע' מטו"ד כו', וכמו האש שחוזר תמיד לעלות למקורו האש היסודי אע"פ שיתבטל שם ממציאותו הראשון לגמרי ויהי' שם אין ואפס אעפ"כ כך הוא טבעו כו', וכמו"כ האור טבעו לחזור למקורו ושרשו כו'. ועוד זאת שהרי האור הי'
כלול תחלה במקורו, ואז הי' במע' ומדרי' עליונה הרבה יותר וכמו זיו השמש כשהוא בעצם השמש כו', ומה שנמשך להיות בבחי' אור להאיר ולהחיות את העולמות ה"ז ירידה גדולה לגבי האור כו', וכמשנת"ל דגם מה שע"י הצמצום נבדל החיצוני' מן הפנימי' ה"ז ירידה לגבי האור כו', ובפרט כמו שנתעלם תוך העלם הצמצום כו', ובכללות הוא שהאור נעשה בבחי' יש ומציאות דבר כו', וע"כ תמיד הוא בבחי' רצוא לעלות לשרשו ומקורו שזהו עלי' מירידתו ולחזור להיות בבחי' אין כו', וזהו והחיות רצו"ש שתמיד הוא בבחי' רצו"ש הסתלקות והתפשטות כו'.
והנה זה מובן דהרצוא שבהאור הוא למע' במדרי' מהרצוא שבכלים כו', וי"ל דהנה ידוע שיש ג' אהבות אהבת עולם ואה"ר ואה' בתענוגים כו', אה"ע היא האה' שבא מההתבוננות בהעולמות איך שהאור והחיות המתלבש בהעולמות הוא רק הארה לבד ובאין ערוך כלל לגבי העצם כו' וכמשנת"ל (ד"ה נשא), ועי"ז הוא האה' והרצוא להיות בבחי' התכללות בעצמו' אוא"ס כו', וזהו הרצוא דנשמות למטה שהיא בבחי' התפעלות מורגשת כו', ואה"ר היא שבאה ע"י ההתבוננות בעצמו' אוא"ס דהיינו בהפלאת ורוממות אוא"ס כו', שעי"ז הוא הרצוא בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק שני
- מזהה
- rh-yfj6fc2d
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.