בחכמה מבחי' המקיף בלבד, ועי"ז לא נמשך רק תוס' שכל השייך למדות בלבד דהיינו להכיר במהות הטוב והרע ולהבדיל ביניהם רק שהכרה זאת היא הכרה שכלית ולא כבהמה שבורחת מדבר המזיק ואוהבת דבר המועיל מצד טבעי' בלבד [ע"י כלי המדמה שבמוחה], וזהו אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגןלו ואז מתחיל ג"כ לדברלז וממילא מובן שהמשכות האותיות המה מבחי' מקיפים הנ"ל ונמשכים ע"י טעימת טעם דגן, אבל הכבשים שהוא בשר בהמה כשנתברר ונתהפך במהות אדם [כמו ע"י האכילה שנהפך להיות בשר כבשרו] אז עולה לשרשו בבחי' התוהו שקדם לתיקוןלח דהיינו בבחי' מדות שברצון שלמעלה מן הטעם לגמרי ועי"ז נמשך תוס' אור בבחי' עצם הח"ס שיומשך בבחי' גילוי בבחי' חכמה בעצם ולא בחכמה השייך למדות בלבד וכמאמר עד לא אכילנא בשרא דתוראלט כו', ולכן ע"ה אסור לאכול בשרמ רק לחם מותר לו לאכול מחמת שהבירור שלו אינו רק בשכל השייך למדות בלבד משא"כ בבחי' ת"ח שהבירור שלו הוא בבחי' שכל בעצם [רק בשר זבחי שלמים מותר לע"ה לאכול מצד שכבר נתברר ע"י הכהן בזריקת דמו והקטר חלביו כו' וד"ל], וזהו ג"כ ענין כבשי התמידין שהוא ענין הבירור דבהמה שנעשה אדם ועי"ז נמשך תוס' אור בבחי' חכמה בעצם כנ"ל, רק שבא בגילוי באותיות המחשבה והדיבור. וזהו את הכבש האחד תעשה בבוקרמא להמשיך בחי' החכמה באותיות המחשבה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שיומשך בחי' חכ' הנ"ל בבחי' אותיות הדיבור רק שלא היו צריכין לתנופה שהוא ענין הבירור ע"י הכהן כי כבר נעשה תנופה זאת בדרך כלל בכבשי עצרת שהמה כוללים כבשי התמידים דכל השנה.
וזהו ענין עולת תמיד העשויה מכבר בהר סינימב, ולכאורה מה ענין הר סיני לעולת תמיד, אך הענין הוא כנ"ל דבהר סיני הוא ענין נתינת התורה שהוא ענין תוס' אור דלחם שנתחזק בתוס' כח ע"י הכבשים שלמעלה מהם שהמה הכנה כוללת לכבשי התמידין דכל השנה, וכ"ה עכשיו בתפילה במקום קרבןמג שהוא ענין התהפכות המדות הטבעיו' לה' לבדו שהוא כמו ענין הבהמה שנתהפך להיות במהות אדם שעי"ז נעשה אח"כ תוס' כח וחיזוק בבחי' אדם מה שלא יהי' חיזוק כזה מצד התורה עצמה הנק' לחם והיינו תוס' כח בבחי' השגות אלקות בעצם שאינו שייך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור