ההתגלות שלהם בלב שנק' לידת המדות להיותקי כ"א ע"י ההשגה דבינה כמו שאנו רואים בחוש שא"א להיות התפעלות אהוי"ר בלב כ"א כאשר בא ענין האלקי לידי השגה במוח בינה דווקא וכמו אב ואם שגם שעיקר הולד הוא מבחי' הטיפה שנמשכה מן האב אבל הציור ברמ"ח אברי' בגילוי שזהו"ע העיבור והגילוי שלו להוציאו לאויר העולם הנק' לידהקיא, כ"ה בענין המשכת קדש העליון שהוא בחי' המשכת העונג במדות א"א להיות כ"א כאשר בא מתחילה במורגש שנק' בחי' שמחה שהוא בבחי' בינה.
וזהו"ע ב' בחי' שיש בימים טובים הא' במה שנק' מועדי הוי' שהו"ע יעוד והתחברות דהמשכת החכ' הנק' הוי'קיב בבחי' בינה כו', כי מועדי הוא ענין התחברות כמ"ש הילכו שנים יחדיוקיג בלתי אם נועדו, וכן ונודעתי לךקיד כו', אך מה שנמשך מבחי' הבינה במדות שהם בבחי' זמן והיינו מקור הזמן כנ"ל זהו בחי' ב' שעי"ז נק' בשם זמנים. והנה זה תלוי בקדושת ישראלקטו דקדשינהו לזמנים כו', משא"כ ההמשכה מחכ' לבינה נעשה ממילא כו', ולכן אל תקראו אותם אתם כתיבקטז שזהו"ע שישראל מקדשים לזמנים ע"יקיז מתורגם בזמניהן דווקא משא"כ מועדי הוי' שהוא ענין ההמשכה מחכ' לבינה שהוא עדיין למעלה מהזמן שהוא במדות כנ"ל אינו מתורגם רק מועדיא הוי', ולכן גם בתיקון של נוסח התפלה שההודאה על עיקר המכוון דימים טובים שהוא שימשך מלמעלה מן הזמן בזמן דווקא שהוא ענין המדות לכן תקנו לומר והזמנים דווקא ולא המועדים, ובבחי' זאת א' מקדש ישראל כי בחי' זאת תלוי בקדושת ישראל שמקדשים אותם כו' וד"ל.
והנה ע"ד דוגמא דהפרש הנ"ל שבין שבת ליו"ט כ"ה ההפרש בין תורה למצות. כי הנה כתיב ואברהם זקן בא בימיםקיח וא' ע"ז הזוהר באינון יומין עילאיןקיט ומאן דגרע יומא חדא גרע לבושא חדא, ולכאורה למה לא יוכל להשלים המצוה שחסר ביום אחד שיעלהקכ ביום שאחריו ב' מצות ולמה תלוי ענין הזה של הבירורים והמשכות שנעשי' ע"י המצות בזמן דווקא, אך עם הנ"ל שעיקר ענין המצות הוא ע"ד ימיקכאם טובים שהמכוון להמשיך למעלה מהזמן בזמן דווקא ולכן אם חסר יום אחד ולא עשה בו המצות השייך לו אעפ"י שיעשה ביום שאחריו ב' מצות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור