הוי' אל משה ולא כתב הי' דבר ה' אלי כמו שאר הנביאים שמדברים בלשון זה, הוא ג"כ מטעם זה כי נכתבה כשלישי המספר על שנים אחרים ומספר שכך דיבר הוי' אל משה כו'. וכתב עוד ואל יקשה בעיניך ענין משנה תורה שכותב בו ל' מדבר בעדו ואתחנן אל ה'ה כו' ואתפללו כו', להיות כי תחלת הספר הוא אלה הדברים אשר דיבר משהז אל כל ישראל שהוא ג"כ כאחד המספר שכך דיבר משה אל כל ישראל והוא ג"כ השלישי המספר כל התורה כו' ולכן הוא מספר בל' אומרם שכך אמר משה ואתחנן כו'. וכתב הטעם לכתיבת התורה בל' זה מפני שקדמה לבריאת העולם כו' והיתה כתובה באש שחורהח ע"ג אש לבנה והנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב יעו"ש.
והנה אדמו"ר הזקן נ"ע אמר שכוונת הרמב"ן הוא עצמות המאציל כו' [... ע' ברשימה דלעילט. ..] וצריך להבין כל הנ"ל, גם להבין ענין כל כתיבת המצות שנכתבה בדרך סיפור מעשה ולא בדרך ציווי ואזהרה לעשות [... כי הגם שכתוב בל' ציווי כמו דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומהי כו' או כי תבואו אל הארץ ושבתהיא כו' מ"מ כיון שתחלת הדברים הוא וידבר הוי' כו' נראה הל' שאין עיקר הכוונה הציווי רק עיקר הכוונה הוא הסיפור לספר איך ציווה ה' אל משה לדבר אל בנ"י וכנ"ל שהל' הוא כשלישי המדבר כו'. ..], לבד פ' משפטים אינו כתיב בתחלתו וידבר כו' והל' נכתב בדרך ציווי ואזהרה כו'. ועוי"ל מ"ש כמה פעמים אני הוי' דמשמע ששם הוי' הוא ידוע ומושג ובאמת אני הוי' לא שניתייג כי לית מאן דתפיס בי'יד וא"כ אינו מושג כלליב והוא בתכלית ההעלם כמאמר הידוע לית מחשבה תפיסא בי' כללטו כו'.
והנה להבין כל הנ"ל י"ל ענין התו"מ כי הנה אמרז"ל תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשהטז וא"כ כל עיקר הלימוד הוא לידע איך לעשות המצות, וא"כ יקשה ממש"א בירושלמי ע"פ וכל חפצים לא ישוו בהיז שאפי' כל מצותי' של תורה אינם שווים לדבר א' מן התורה כו', ובתלמודא דידן מחלקיח בין מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים שאין מבטלין ת"ת בשבילה ובין מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור