וספרתם לכם
שיד
ערוך לגבי עצם הרוממות בחדרי היכלו, שהוא ההפרש מצד המשפיע, וגם מצד המקבל נתקבל הביטול בכלי ההשגה במוחו ולא בבחי' ראי', שההשגה מורגשת כו' וא"כ גם הביטול מורגש כנ"ל, אבל כשנתקרב בהיכל המלך הרי רואה עצם רוממות המלך ולא ההתפשטות, גם הוא מקבל זאת בכלי הראי' דעין מקרוב, ובחי' ראי' דעין יש בכחה למשוך פנימי' הנפש בהדבר שרואה, וכידוע הענין על מאחז"ל העין רואה ולב חומדרלו כו', ולזה הביטול הוא ג"כ ביטול עצמי בלי שום מורגש.
וכ"ה ע"ד דוגמא ההפרש בין נשמות ומלאכים דבי"ע שההשגה שלהם הוא רק בבחי' אין של היש שהוא בחי' מל' דמל' דאצי' אחר הפרסא, וא"כ הוא רק ההתפשטות דעצם המל' כמו שהיא בבחי' אצי', וגם מקבלים זאת בבחי' השגה, וכמאמר אימא עלאה מקננא בכורסייארלז כו', ולזאת הביטול הוא מורגש, אבל נשמות דאצי' שרואים מקרוב עצם האין אלקי כמו שהוא למעלה מהיות מקור לבי"ע כו', וגם מקבלים זאת בכח הראי' מקרוב, איזהו חכם הרואה כו', ולזאת פועל בחי' ביטול במציאות מכל וכל מאחר שנתקרב כנ"ל, וזהו"ע שלא נשתנית מהותה בגוף גשמי כי הגוף אינו מסתיר כלל, אבל מ"מ אפי' בחי' הביטול דנשמות דאצי', אין זה רק בחי' ביטול המהות מכל וכל, אבל לא בחי' יחוד כמו הספי' שבהם מאיר בחי' יחוד עם אא"ס וכמאמר איהו וחיוהי חדרלח איהו וגרמוהי חד בהון, ובחי' יחוד הוא יתרון מעלה באין ערוך לגבי ביטול, אפי' לבחי' ביטול במציאות הנ"ל.
והענין הוא כי בחי' ביטול ה"ה בעצם בחי' מהות בפ"ע לגמרי שהרי אינו מתאחד עם המלך רק שמבטל מהותו מכל וכל, אבל כשבא לבחי' מהותו כבתחלה כמו כשנתרחק מהמלך אז הלא נתעלם אותו הביטול שהי' בעת עמדו בהיכל כו', וגם הדוגמא לדגים שבים שגם שהם מובלעים במקורם אך מ"מ לא נתאחדים בעצם המים כי מים אינם דגים ודגים אינם מים כו', אבל בחי' יחוד של הע"ס עדרלט אא"ס, הוא בחי' יחוד ממש ע"ד דוגמא אברי הגוף עם הנפש בשעת מעשה, שהאבר הוא בעצם מהותו, ופועל פעולתו היינו היד בכח התנועה שלו בשעת מעשה גופא, ומ"מ הם בתכלית היחוד לגבי רצון הנפש אפי' כקוש"י, שלא נפרד היד מרצון הנפש ומתנענע כפי רצון הנפש, והלא זהו בחי' יחוד ממש, והטעם לזה כי הלא מי הוא המנענע היד הלא כח הנפש ממש כי בלא כח הנפש הלא הוא מוטל כאבן דומם כו', וא"כ כיון שעצם הנפש הוא המנענע אותו לזאת לא נפרד מהנפש כלל כו' וד"ל.
וכ"ה ע"ד דוגמא למעלה יחוד הכלים דאצי' עם עצמי' אא"ס ב"ה הוא בחי' יחוד ממש ולא בחי' ביטול כנ"ל אשר ע"ז נק' בשם גופין תקינת לון בזוהר חסד דרועא ימינארמ כו', והיינו הראי' שמביא בתניא שהרי בכחם לברוא יש מאין, ולשונו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור