שבזכות ספה"ע שספרנו יתוקן כו' איך פועלים זה בספה"ע, ולהבין כל הנ"ל ילה"ק מתחלה להבין מ"ש בתניא באגה"קרטו במאמר איהו וחיוהי חד כו', שמבואר שם אפילו על נשמות דאצי' שאפשר שלא נשתנה מהותן אפי' כשיורדים בגוף גשמי כו', וכ' שם עוד וז"ל אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו מאא"ס שהאור הוא מעין המאור הוא מהוע"צ של המאציל ב"ה כו' עכ"ל.
ולהבין הענין הנה מתחלה י"ל ענין יתרון מעלה של נשמות דאצי' על נשמות דבי"ע, שמבואר בתניא שלא נשתנית מהותה, והענין הוא בד"כ כי יש כמה מדריגו' בבחי' ביטול לאא"ס ב"ה, יש בחי' ביטול שנק' בשם ביטול היש, והיינו שהוא נראה לבחי' יש ומציאות, רק שמרגיש שהיש שלו בטל לגבי אא"ס שהוא בחי' אין המחייהו ומהוה אותו מאין ליש, ויש בזה גופא ב' מדריגו', הא' שאינו מרגיש רק איכות התהוות היש מאין, אבל עצם בחי' אין לא ישיג כלל והיינו הרגשת האין איך שנתעלם ביש, וע"ד דוגמא הנפש המחי' הגוף שגם שמרגיש שבכל אבר פרטי החיות הוא מהנפש, אבל אינו מרגיש רק מציאת הדבר, ולא מהות החיות כלל וזהו בחי' ביטול של מלאכים דיצי' שאו' ברוך כבוד ה' ממקומו שנמשך ומחי' ומהוה מאין ליש, ומצד זה מתפעלים ברעש גדול כמאמר והאופניםרטז וחיותריז ברעש גדול מתנשאים, אבל לא ישיגו בחי' קדוש, היינו איך שהאין אלקי קדוש ומובדל מבחי' יש, וכמ"ש ואתה מחי' את כולםריח וצבא השמים לך משתחוים דהא בהא תלי' לפי שמרגישים שהאור אלקי מחי' ומהוה אותם בכל עת ובכל רגע וממילא בטלים בתכלית לאור האלקי, אבל אחרי התהוותם ה"ה בחי' יש ומציאות, א"כ ה"ה רק מרגישים האין אלקי שנתעלם בבחי' יש אבל בחי' שרפים דבריאהריט הם משיגים בחי' קדוש כו' היינו עצם האין אלקי שהוא קדוש ומובדל ומרומם מבחי' היש, והטעם כידוע דבחי' בריאה נק' בריאה מאין ליש וכיון ששם הוא ראשית הגילוי מאין ולזאת מאיר שם עצם האין אלקי כמו שהוא מרומם וקדוש מבחי' היש, ולזאת נתגלה אצלם שאגה וכלות הנפש לצאת מגדר הכלי ויש שלהם ליכלל בבחי' עצם האין אלקי, וז"ש ארי שואג ושור גועהרכ דקאי על ארי' ושור שבמרכבה דבריאה ששואגים בכלות הנפש ליכלל בעצם האין, וזהו שרפים עומדים ממעל לורכא כו' כידוע הענין והפי' ע"ז כמו שאמר הבעש"ט ז"ל מקום רצונורכב כו' שם הוא כולו כמבואר במ"א.