ענין זה גם בימים שחל בהם שאינו מאיר בחי' קדש רק ביום שחל בו ושאר הימים לא נשתנוצו ממהותם כלל כו' וד"ל.
ולקרב אל השכל ענין גילוי המועדים שמאיר מלמעלה מן הזמן בזמן אעפ"י שלא נשתנו הזמן ממהותו, יובן מענין מה שהראה הקב"ה לאדם הראשוןצז דור דור ודורשיו וא"כ נגלה בו מלמעלה מן הזמן כיון שראה את העתיד להיות אעפ"י שהי' בזמן, וכן הוא עדצח נבואת משה שהיתה באצי'צט א"כ נגלה בו מלמעלה מן הזמן אעפ"י שהי' למטה נשמתו מלובש בגופו בזמן כו'. וזהו"ע האיש מקדש בו ובשלוחוק, שמקדש בו הוא ענין השבת שנתעלה הזמן בקדש העליון ממש, וזהו בו ממש, ובשלוחו הוא ענין הימים טובים שמתקדשים ע"י נש"י שנק' שלוחו כי שלוחו של אדם כמותוקא מחמת שמאיר בהם קדש העליון כו' וד"ל.
והנה קידוש הזמנים שהוא ענין המשכת קדש העליון דבחי' חכי' ולא בחכ' ידיעא במדות שהוא מלמעלה מן הזמן בזמן צ"ל מתחלה ענין ההמשכה מחכ' לבינה ואז יוכל להיות ההמשכה מבינה למדות, כידוע ההפרש בין עונג לשמחה*102* שעונג הוא בהעלם החכ' שנק' עדןקב משא"כ הבינה נק' בחי' שמחהקג מצד שהעונג הוא בהתגלות במורגש בבחי' בינה (כידוע בענין ועבד הלוי הואקד שעיקר התגלות עתיק הוא בבינהקה כו'), וכאשר נמשך בבחי' בינה במורגש (שזהו בחי' נהר שיוצא מהעלם דעדןקו כו') אז יכול דווקא להיות התגלות הנ"ל בבחי' המדות, וזהו אם הבנים שמחהקז שעיקר השמחה דבנים הוא מצד האם שהוא בחי' בינהקח, והגם שעיקר שרש המדות הוא בבחי' החכ' כידוע בענין כי מראש צורים אראנוקט מ"מ
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור