שבת שבתוןא הוא לכםב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב כו', ובפ' אחרי נאמר שבת שבתון היא לכםג ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם כו'. להבין השנויים שבפסוק זה שבפ' אמור לפסוק זה שבפ' אחרי, כי בפ' אמור נאמר שבת שבתון הוא לשון זכר ובפ' אחרי נאמר שבת שבתון היא ל' נקיבה, ועוד שבפ' אמור אמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש כו' ובפ' אחרי נאמר ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם ולא נאמר בתשעה, ועוד קשה ל' בתשעה והל"ל בתשיעי דהלא אין חיוב העינוי רק בתשיעי בערב ולמחרת ביום ה'ד ולא בכל התשעה ימים כו', ועוד שבפ' אמור לא נאמר חוקת עולם ובפ' אחרי אמר חוקת עולם, ואדרבה הוי ראוי לומר להיפך דבפ' אמור מונה סדר המועדות בלבד והמועד הוא חוקת עולם להיות נוהג גם אחר החורבן משא"כ בפ' אחרי שמדבר בעבודת יוהכ"פ שאינו אלא בזמן הבית ולא אחר החורבן ואיך א' חוקת עולם, ועוד י"ל מה שא' בפ' אחרי וכיפר על הקודשה מטומאות בנ"י ובסוף הפ' אחר פסוק דשבת שבתון הואו אמר וכיפר על מקדש הקדשז, וי"ל ענין השנוי, גם להבין מהו ענין הכפרה על הקדש וכי חטא חטא ששייך כפרה כו'.
והנה להבין כל הנ"ל יש להקדים ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא לצורך עלי'ח וענין הירידה הוא להיות ידוע שהנשמה עצמה טהורה היא כמאמר נשמה שנתת בי טהורה היאט וביאור ענין טהורה היינו שאין בה שום צמצום והסתר כלל להפריד ולהבדיל בינה לבחי' אלקות ולכן הוא בתכלית הביטול כמ"ש אליהו חי הוי' אשר עמדתי לפניךי, עמידה הוא בחי' ביטוליא בתכלית, וגם יתפרש טהורה מל' תוקף הבהירות כמו בעצם השמים לטהריב כו', והיינו ג"כ ענין הנ"ל שבנשמה מאיר בה בחי' אלקות בלי שום צמצום והסתר כלל [... וזהו מה שהנשמה נק' חלק אלקה ממעליג