וירידה, כי קודם המלאכה הי' בבחי' עצם הנפש, ועתה בעת המלאכה נתפשטו לחוץ מעצמותם, ונתלבשו בדבר נבדל גשמי, שאין ערוך לו לרוחניות הנפש, וזהו בחי' ירידה והשפלה גדולה מאד [וזהו ג"כ בחי' עמל ויגיעה להתפשט מבחי' עצם ולהתלבש בדבר נבדל שהוא חוץ מעצמו כו'], אך אחרי גמר המלאכה אז חיות נפשו שנתלבש בדבר הנבדל, חוזר למקורו אשר לוקח משם שהוא לבחי' השכל והמדות שבעצמי' נפשו, ובחי' זאת נק' שביתה ומנוחה [כי הוא היפוך העמל כי חזר מבחי' התפשטות לבחי' עצם כו' וד"ל].
וכדוגמא זאת יובן למעלה שבחי' השתל' העולמות מבחי' עצמי' המאציל והבורא נק' בשם מלאכה, ואז נעשה בחי' התפשטות דע"ס עליונות להתלבש בעולמות הנאצלים ונבראים מאין ליש, שזה נק' בחי' ירידה והשפלה לגבי בחי' ע"ס, לבא מבחי' עצם לבחי' התפשטות להתלבש בדבר נבדל שהוא בחי' עולמות הנ"ל, בכדי להוותם ולקיימם מאין ליש [והגם שלמעלה בבחי' הע"ס אינם עצמי' המאציל, ואינו כמו באדם התחתון שהשכל והמדות הם בחי' עצם הנפש כנ"ל, מ"מ נק' הע"ס בשם עצמות ע"ש התאחדותם בעצמי' המאציל בתכלית כמאמר איהו וחיוהי חד או"ג חדיג כו', ולכן התפשטות שלהם בדבר נבדל נק' בחי' ירידה והשפלה לגביהם כו']. וזהו כי ששת ימיםיד עשה הוי' כו', ששת ימים הם המדות עליונים עם המוחין המלובשים בהם, עשה, היינו שבאו בדרך ירידה והשפלה בהתהוות העולמות בבחי' נבדל מאין ליש שנק' מעשה כו' וד"ל, ולכן אחרי גמר ההשתלשלות שהוא ע"י עשרה מאמרות שנמשכו בששת ימי בראשית נעשה אח"כ שביתה ומנוחה במה שחזר ועלה החיות אלקי שנתפשט מע"ס העליונים למקורם ושרשם שהוא בחי' עצמות העשר ספי' כו', ולכן נק' בשם שבת שהוא ענין השביתה והמנוחה שהוא התכללות התפשטות החיות בבחי' עצמי' העשר ספי' כו', ולכן בשבת זמן עליות העולמותטו מחמת עליות החיות אלקי למקורו (כי אינו דומה לעליות החיות באדם שאינו פועל כלום במעשה המלאכה מצד שפעולתו הוא מיש ליש ולכן המעשה שעשה נבדל ממנו אבל למעלה התהוות הוא מאין ליש ואין היש נבדל ממנו כלל ולכן עליות חיות האלקי פועל ג"כ עלי' בבחי' עולם הנפעל ממנו כו' שאין העלי' בחיצוני' החיות רק בפנימי' החיות ולכן גם בעולמות אין העלי' רק בפנימי' העולמותטז ולכן אין הפרש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור