להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
רנ
למעלה מהיות מקור עולם כנ"ל. וזהו ברגע קטן עזבתיךפו וברחמים גדולים אקבצך, שלכאורה אינו היפך כלל מזה לזה, אך כשמאיר בחי' רחמים גדולים שהוא בחי' הארה בעצמי'פז אוא"ס שהוא למעלה מן הזמן אז הוא מבין איך שכל האריכות הגלות אינו תופס מקום כלל רק כרגע קטן כו' וד"ל.
והנה זמן גילוי דכח זה דכלות הנפש ע"י התבוננות הנ"ל הוא בק"ש באמרו שמע ישראל, שתי' שמע הוא התבוננות הנ"ל בביטול מקור ההשתלשלות למהו"ע ועי"ז נעשה למסי"נ באחדפח שהוא ענין כלה שארי ולבבי, וזהו"ע הארת השבת שמאיר בכל יום בפרט שישוב למקורו לבחי' למעלה מן הזמן שזהו בחי' תשובה ועי"ז מאיר בשבת בחי' נשמה יתירהפט שהוא ענין הביטול דכללות ששה ימים שהוא מקור הזמן בלמעלה מן הזמן ובחי' זאת מאיר בנש"י בשבת, וע"ז אנו אומרים ושבת קדשו כו' הנחילנו שניתן במתנה לנש"י וכמ"ש קדש ישראלצ להוי' שבחי' קדש דשבת מאיר בנש"י להיות שרשם ג"כ בבחי' קדש כו'. והנה אחרי שמאיר בנש"י בחי' קדש ע"י השבת כנ"ל אז ישראל המה מקדשים את הזמנים ולכן נכתב בפ' מועדות מקודם ענין השבתצא כי הא בהא תליא, כי הנה ענין המועדים ע"פ רוב הם ביום חול שהוא מציאת הזמן כנ"ל, וכשמקדשים אותו ע"י קידוש החודש שראש ב"ד אומר מקודש אז ממשיכים בו גילוי קדש העליון שהוא בחי' למעלה מן הזמן רק שהוא בדרך המשכה מלמעלה מן הזמן בזמן ולא כמו בשבת שהוא בחי' העלאה נתעלהצב הזמן לבחי' למעלה מן הזמן ממש ואז מאיר בו קדש העליון ממש כמ"ש בעצם משא"כ בבחי' המשכה אזי מאיר הארה בעלמא מבחי' קדש העליון שהוא למעלה מן הזמן בזמן שהוא בחי' יום חול שמאיר בו (ולכן נק' שבת קדש וי"ט מקרא קדשצג ) [ועוד זאת שבבחי' ההעלאה לבחי' קדש העליון נתעלו כללות השית יומין לבחי' קדש מצד ביטול בחי' הזמן שנתבטל ממהותו ונתעלה ונכלל בבחי' קדש העליון משא"כ כשמאיר בלמעלה מן הזמן בזמן שאז מציאת הזמן לא נתבטל ממהותו רק שמאיר בו קדש העליון מרחוק א"כ אינו מאיר רק ביום הפרטיםצד שחל בו ולא נתעלה כללות הזמן כו']. ולכן יש גם הפרש בג' המועדים עצמם שבפסח מאיר מדת האה' ושאר המדות לא נשתנו ממהותם כמבואר בפע"ח שער כ"וצה, כן אפשר שיש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור