וספרתם לכם
רפד
וספרתם לכםא ממחרת השבתב מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיין עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. להבין מש"א תספרו חמשים יום והלא אינם סופרים אלא מ"ט יום וכמ"ש שבעה שבועות תספר לך כו' ואח"כ ועשית חג שבועותג כו' שמחוייבים לעשות אותו לקדש אותו באיסור עשיית מלאכה ולהקריב בו קרבנות אבל א"צ לסופרו כו'. גם להבין מש"א היום יום אחדד היום שני ימים והל"ל יום ראשוןה יום שני כו', וכן במנין השבועות א' שהם שבוע אחד כו' שהם שני שבועות והל"ל שהם שבוע ראשון שהם שבוע שני כו'. גם צ"ל למה נק' החג הזה בשם חג שבועות בפ' ראה וגם בפ' פנחס א' בשבועותיכםו, הרי הוא אחר השבעה שבועות כמ"ש ממחרת השבת השביעית ולמה יקרא ע"ש הימים שלפניו שכבר חלפו ועברו כו'. גם להבין תיבת לכם שלכאורה היא מיותרת כו'. הנה יש להקדים בתחילה בכלל ענין הספירה שצריכה להיות דייקא מראשית קציר שעורים שהוא זמן הבאת מנחת העומר שהיא בט"ז בניסן עד זמן ראשית קציר חטים שהוא הבאת שתי הלחם בחג השבועות כו', וצריך לספור מ"ט יום. והענין הוא כי הלחם הוא המחי' ובשרשו ברוחני' הוא בחי' האותיות שהם ג"כ הממשיכים החיות מהעלם אל הגילוי ויש ב' מיני אותיות בד"כ הא' בחי' האותיות שהמה מקור החיות דהשתלשלות והוא האותיות דבהבראם בה' בראםז כי מקור כל האותיות דהשתלשלות היא אות ה' אתא קלילאח דלית בה מששא ונק' אותיות אלו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור