להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
רמט
שרשה במח' חשב מ"העב דחכ' שהוא ג"כ בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא באותיות כו'. אך אתה בראת יצרתה והיינו שנתלבשה בחי' זאת בנר"נ ומצד זה כח זה הוא בבחי' הסתר והעלם מצד הלבושים דנר"נ ומצד הסתר דנה"ט, לכן ניתן בנשמה כח התשובה שהוא בחי' התבוננות באלקות וכמ"ש בלק"א פ' כ"ה (כי מקובלים ראשונים קורין לבינה בשם תשובהעג והיינו פנימי' בינה שהוא בחי' התבוננות איך דכולא קמי' כלאעד ממש כו' ולא בחי' התבוננות איך דהוא חייךעה שזהו חיצוני' בינה שאינו נק' בשם תשובה כו'עו, והיינו כשמתבונן ענין ביו"ד נברא עוה"בעז כי הנה יש בחי' עוה"ב ועוה"ז היינו בחי' המקום וזמן גשמי' הנגלה לעינינו נק' העוה"ז אך למעלה בחי' זמן ומקום הוא בבחי' פני ארי' פני שור פני נשרעח שהו"ע מעלה ומטה ברוחני' ובחי' זמן ברוחניות ועוד למעלה יותר בו"ק דאצי' נק' סדר זמנים כנ"ל, וכ"ז נברא רק ביו"ד אחתעט שהוא ענין הברקה אחת מעצמי' המאציל, והנה ע"ד ביטול אחת לגבי כח המח' שאינו תופס מקום כלל כן ויותר ע"כ הוא ביטול היו"ד לגבי עצמי' המאציל (וכמ"ש במ"א בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכםפ שיש הפרש בין מחשבת האדם שנתפס במחשבתו עד שבשעת מעשה אינו יכול להתפס במח' אחרת א"כ המח' תופסת מקום קצת לגבי כח המח' משא"כ למעלה אע"פ שנתפס במחשבה זו שהוא מקור העולמות מ"מ אינו תפיסא גמורה כי לית מאן דתפיס בי'פא ולכן יכול להתפס בשעת מעשה במח' אחרת וא"כ מח' אחת הנ"ל שהוא בחי' היו"ד הנ"ל אינו תופס מקום כלל לגבי עצמי' המאציל כו'), וכשמתבונן בזה נגלה בחי' מזלא בנר"נ עד שנעשה אצלו בחי' ביטול נכלליןפב בלב שלא לחפוץ בשום דבר גשמי' ורוחני' רק להכלל ולהבטל בעצמי' המאציל וכמ"ש מי לי בשמיםפג שזהו ג"ע העליון ועמך לא חפצתי בארץ שזהו געה"ת רק כלה שארי ולבביפד לעצמותו ומהותו ממש, ובחי' זאת נק' תשובה שפועל שהרוח תשוב אל האלקיםפה אשר נתנה והיינו שנכלל במקורו אשר לוקח משם שזהו בחי' שרש הנשמה בבחי' חשב מה דחכ' שהוא ענין כלות הנפש לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא שזהו בחי' אוא"ס עצמו ששורה בחכ', וזהו"ע תשובה קדמה לעולם היינו שמגעת לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא אשר הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור