שהוא מבחי' חכמה אבל בהשתלשלות דתוהונג שהוא בחי' הכתרנד שנק' רצוןנה הוא להיפך שכתר שבכתר הוא בחי' דומםנו שהוא בחי' העצמיו' שמובדל מגדר התפשטות ומה שבכחו ההיולי להצמיח כל בחי' שכל בגילוי הוא בחי' ח"ס הכלולה בעצמי' הכתר הוא בחי' צומח שבו ומדות שברצון הוא בחי' חי ואותיות שבכתר הוא בחי' אחרונה שבו הנק' מדבר שנעשה מקור לבחי' נפש השכלי' שהמה עשר כחות מחכמה ולמטה נמצא שמבחי' אחרונה דתוהו [או עיגולי'] נעשה ראש ומקור לבחי' ראשונה דיושר ותיקוןנז אבל בחי' היותר עליונה שבבחי' התוהו היא בתיקון בבחי' אחרונה שבו [ולכן נאמר על האדם אחור וקדם צרתנינח כי מצד נשמתו שהוא מבחי' התיקון הוא קדם למע"ב ומצד חומר גופו הוא אחור למע"ב כי חומר גופו שרשו בבחי' התוהו ששם הוא אחרון בהשתלשלות] [... ולכן הוא בחי' ממוצע להמשיך מבחי' התוהו לתיקון כי הוא מבחי' אחרונה שבעליון וראש ומקור לתחתון כו' וד"ל]נט.
והענין הוא כידוע מענין ואלה המלכיםס שבחי' נקודות דתוהו נפלו ונשברו וכל דבר היותר עליון כשנופל למטה הוא נופל למרחוק יותרסא כידוע ממשל החומהסב כו' אבל מ"מ שרשו בהעלם ישנו בו עדיין לכן כשנתברר אזי עולה לשרשו הגבוה יותר ומוסיף כח בעליון הימנו בהשתלשלות דתיקון, ולכן אנו מוצאים שעיקר חיות שיחי' האדם הוא על הלחם דייקא ולכן נצרך לברך עליו שלש ברכותסג אבל על הבשר אומר שנ"ב ובנ"ר שהוא רק תוס' התפשטות חיות בלבד לא עיקר החיות שבו יחי' האדם. וזהו טעם דמ"ד לחם על הכבשים כי אחר שנתבררו הכבשים ועלו לשרשם בבחי' מדות שבכתר וגרמו תוס' חיות בבחי' הלחם ששרשו בבחי' מזלא שהוא בחי' מותרי ח"ס דתיקון אזי עולה הלחם לשרשו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור