הוא בחי' ממכ"ע וסוכ"עכו כי בחי' ממכ"ע היינו אור וחיות הבא בדרך התלבשות ולכן הוא מלובש בתוך כל עלמין להחיותם בבחי' או"פ כו', וענין כל עלמין היינו ב' מיני עלמין הא' בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין והב' בחי' עלמין דאתגלייןכז ויובן מבשרי אחזה באור וחיות הנמשך מרב לתלמיד דרך הדיבור היינו שפע השכל שנתגלה ע"י הדיבור הוא תקוע ומלובש תוך מחשבת התלמיד ומלובש בו בבחי' או"פ כי שכל התלמיד תופס אור השכל ומגבילו והיינו לפי שנתלבש אור שכל הרב בבחי' צמצום והסתר באותיות הדיבור לכן יכול התלמיד להגביל אור שכל זה בתוכיות ופנימיות שכלו כו', וע"ד דוגמא זאת הוא התגלות אור השכל מכח המשכיל לעצמו שהגילוי בא ג"כ ע"י התלבשות באותיות המחשבה להרהר ולהשכיל איזה דבר ואז אור שכלו ומחשבתו מלובש בדבר המושכל כמו כשחושב איזה בנין ומשכילו בשכלו הרי בחי' שכלו ומחשבתו מלובשים בדבר ציור הבנין המדומה במחשבתו כיכח רק שיש הפרש בין התלבשות אור וחיות המתגלה ע"י הדיבור בדבר נבדל כמו שכל ומחשבת התלמיד שאז הדבר נבדל הוא מלובש ומסתיר על אור וחיות השופע בו ועי"ז הוא נראה בבחי' מציאות לעצמו בבחי' נפרד ובין התלבשות אור וחיות המתגלה ע"י אותיות המחשבה לעצמו לחשב בדבר נבדל שבחי' דבר הנבדל הוא כלול ובטל באור וחיות השופע בו בתכלית כו' [... וטעם הדברים נלע"ד להיות כי בכל שפע המתלבש באותיות יש בזה בחי' מקיף ופנימי' אך אותיות הדיבור להיותם באים בבחי' נפרד מעצמו' המשפיע לכן הם מעלימים אור המקיף לגמרי ואינם מגלים רק הארה בעלמא בבחי' פנימי' ולכן הפנימי' נבדל מן המקיף ואינו מתייחד עמו כ"זכט כמו בשכל המתקבל בשכל התלמיד שאינו מקבל רק הארה בעלמא ע"י אותיות הדיבור ועצם השכל נשאר בבחי' האותיות עצמם בבחי' העלם ומקיף כו' [אך בהעלם לכה"פ ישנו לעצמו' השכל באותיות ולכן קאים אדעתי' דרבי'ל אח"כ מתוך האותיות עצמם כו'], ולכן נראה שכל המקבל בבחי' נבדל לעצמו אחר גמר קבלת השפע מאת המשפיע וזהו הוראה שאפי' בעת קבלת השפע שמוכרח להיות בבחי' ביטול לאור שכל הרב אינו ביטול גמור רק בחי' ביטול היש בלבד, אבל בחי' אותיות המחשבה אינם נמשכים בבחי' נפרד חוץ מעצמו' המשפיע ולכן אינם מסתירים על עצמיות אור השכל השופע בהם בחי' מקיף ופנימי ומתייחד בהם המקיף עם הפנימי' לכן הם בטילים ונכללים באור השכל בתכלית, ולכן אנו רואים בכל מחשבה הגם שמחשב בדבר נבדל וכח מחשבתו ושכלו מלובשים בדבר נבדל ההוא ומוקפת בתוכם מ"מ המה מקיפים ג"כ לבחי' דבר הנבדל בשעת מעשה גופא, נמצא שכח שכלו מתגלה בדבר הנבדל ע"י אותיות המחשבה בבחי' מקיף ופנימי ושניהם הם בגילוי גמור ומיוחדים זב"ז לכן דבר הנבדל המתחשב הוא בטל בתכלית כו' וד"ל].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור