מעיין גנים
שעט
בתחתוני' כו', והנה מעתה י"ל מה שנא' בקרבנות לחמי לאשי איך שייך לומר לחם למעלה וכמ"ש במדרש ע"פ אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, וכי יש אכילה לפניו וא"ת שיש לפניו אכילה הרי משה שהי' עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה הקב"ה לכ"ש הוי אם ארעב לא אומר לך, ובודאי שאין המדרש בא להשמיענו שאין לפניו אכילה גשמיות שא"כ איך הי' קודם שנבה"ע אלא ודאי שבא להשמיענו אפילו ענין אכילה רוחני' כמו אכילה דקרבנות שנק' אכילה אכלתי יערי עם דבשי, וא"כ אינו מובן שהרי נא' כאן לחמי לאשי כו', אך הענין הוא דהנה כתי' ה' איש מלחמה והפי' הוא שכדי שיומשך מבחי' הוי' לבחי' איש הוא ע"י מלחמה, והענין הוא דהנה לחם נק' בשם מלחמה, וכמו שפירש"י ע"פ אם רעב שונאך האכילהו לחם וארז"ל מלחמו של תורה ופירש"י ז"ל ע"ז מלחמתה של תורה, וכן כתי' אז ירד לחם שערים שנק' הלחם בשם מלחמה וכן איתא בזהר האי מאן דאכיל נהמא אפום חרבא וכן איתא עוד שם אפום חרבא יאכל נהמא, ולהבין כ"ז למה נק' הלחם בשם מלחמה, הענין הוא דהנה בלחם מעורב טו"ר דהיינו שהוא ענין התלבשות ניצוצות דתהו שנפלו בשירה בבחי' ק"נ וכדי להעלות הניצוצות דתהו צריך לזה מלחמה דהיינו כשיאכל אדם איזה מאכל בכוונה כדי שעי"ז יוכל ללמוד ולהתפלל עי"ז הוא מוציא את הניצוצות ומעלה אותן אל הקדושה וזהו שארז"ל בן גודגדא הי' אוכל על טהרת תרומה כ"א לפי העלתו את המאכל, אך כשיאכל אדם את המאכל לתיאבון עי"ז אינו מוציא כלום ואדרבה כו' שהמאכל משפילו וכמ"ש מלא כריסי' זינא בישא וישמן ישורון ויבעט כו', וזהו ענין המלחמה שאפום חרבא יאכל נהמא שצריך להלחם עם היצר ולכובשו שלא לאכול לתאוות נפשו כו', וזהו שאסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירורי הניצוצות שע"י האכילה הוא מברר אותן, והנה כל מברר צריך שיהי' הוא מתחלה נתברר כו', והנה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ה ח"ב
- מזהה
- rh-qgqn57gz
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.