התכללות דצח"ם, דהנה הדבור הוא בחי' דומם שהוא בחי' אותיות, שאותיות הם בחי' דומם שאין שייך בהם קטנות וגדלות, שאות לא יתגדל ולא יתרבה שמאות א' לא יתהוו שתים כו' ונק' דומם, והמדות של הנפש הם בבחי' צומח שבמדות שייך קטנות וגדלות שמתחלה המדה היא בקטנות ואח"כ נתגדל מעט מעט כמו מדת הכעס שמתחלה הכעס היא בקטנות ואח"כ נתגדל יותר כו' או למשל מדת אהבה שמתחלה האהבה היא בקטנות ואח"כ כשמתבונן יותר נתגדל האהבה יותר כו', נמצא שבמדות שייך קטנות וגדלות ע"כ המדות הם בחי' צומח כו', וחי הוא בחי' השכל של הנפש וכמ"ש והחכ' תחי' כו' ומדבר הוא בחי' מקור השכל כח המשכיל נק' מדבר לפי שמקור הדבור נמשך דוקא מכח המשכיל מקור השכל כו' ולכך אנו רואים שהתינוק בן שנה ומחצה אעפ"י שהוא בר שכל אעפי"כ אינו יכול לדבר, והיינו לפי שעדיין אינו מאיר אצלו כח המשכיל בגילוי ע"כ אינו יכול לדבר, והיינו לפי שאותיות הדבור נמשך דוקא מכח המשכיל כו' וזהו שכח המשכיל נק' מדבר וזהו שיש בנפש כללות כל העולם דצח"ם כו', והנה כללות כל העולמות הם ג"כ בחי' דצח"ם, דהנה כתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהוא בחי' ד' עולמות אבי"ע, והנה ד' עולמות אלו הוא בחי' דצח"ם, עשי' הוא בחי' דומם, ויצי' הוא צומח, ובריאה הוא בחי' חי ועולם האצי' הוא בחי' מדבר, וזהו כל הנק' בשמי שהוא בחי' מדבר כו', והענין הוא דהנה עולם הבריאה נק' בשם חי דהנה ידוע שחיות ושרפים הם בעולם הבריאה, והיינו לפי שמשיגים אלקות איך שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות ועי"ז נעשה להם תשוקה ורצון ליכלל וליבטל לאלקות בבחי' רצוא כו' באהבה עזה ורשפי אש כו' כמו עד"מ הבהמה גשמי' שמה שהיא רוצה היא בתגבורת מאד כו' וע"כ נקראים בשם בהמות וחיות, והגם שנת"ל שחי הוא בחי' חכ' וכמ"ש והחכ' תחי' ואיך אנו אומרים שעולם הבריאה הוא בחי' חי כו', אך הענין הוא דהנה ידוע שאימא מקננא בכורסיא שהוא בחי' בינה והשגה באלקות דהיינו מה שמשיגי' אלקות בבחי' השגה והבנה כו', וזהו שנק' רק בשם חי כי מ"ש ג"כ והחכ' תחי' זהו בחי' החכ' כמו שנמשכת בבחי' השגה והבנה כי עצמות החכ' היא למעלה מבחי' השגה ואינו שייך שם שתהי' בחי' חיות להחיות כיון שאינו בבחי' השגה עדיין, ואיך תהי' מורגשת בהחיות כי כמו שאינה מושג בהשגה כן א"א שתהי' מושפלת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור