ההרוס, והיינו כי מזבח היינו שהי' עלי' בחי' אש שלמטה ואש שלמעלה וע"י שהי' בו בחי' אש שלמעלה שהוא בחי' אש של אלקו' ממילא הי' בנש"י ג"כ בחי' אש לאלקו' כי אש אוכלה אש דהיינו שאוכל את האש שהי' בלעו"ז אך כשהי' מזבח ה' הרוס ולא הי' שורה אש שלמעלה לא הי' האש בנש"י לאלקות, אלא שהי' להם בחי' אש זר שהוא בחי' חולה, ועי"ז לא הי' טועמי' שום טעם באלקות כו', אך באלי' כתי' וירפא את מזבח ה' ההרוס, ומאחר שאליהו הי' יכול לרפאות אותם שנתהפכו מן הקצה אל הקצה שבתחלה הי' פוסחי' על שתי הסעיפי', ואח"כ אמרו ב"פ ה' הוא האלקי' כ"ש אתה ה' יכול אתה לרפאות אותנו וזהו רפאני ה' וארפא, וע"ז תקנו ברכת רפאנו בתפלה לבקש רפואת הנפש, ולכן מי שאין לו חולי הגוף ג"כ צריך לבקש רפואה והיינו בקשת רפואת הנפש שתתהפך מאש זר להיות בבחי' רפשי אש לאלקות כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור