משא"כ בבחי' ממכ"ע הוא בחי' גבול מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע כו' הכל בחי' גבול רגלי החיות כנגד כולן שהוא ג"כ הגבלה וכן כולם, והנה ב' בחי' אלו הם ב' שמות הוי' שלפני י"ג מדה"ר, והוא מ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בנייהו כי א' הוא ש' הוי' דלתתא והב' הוא ש' הוי' דלעילא, פי' ש' הוי' הוא יו"ד צמצום ה' התפשטות ו"ה הוא המשכה והתפשטות, והיינו שכדי להיות התהוות העולמות בבחי' התחלקות המדריגות צ"ל תחלה ש' הוי' שבראשו יו"ד שהוא בחי' צמצום, וגם כדי להיות ש' הוי' זה כתי' חנון ורחום הוי' שלהיותו חנון ורחום שכדי להיות ש' הוי' זה הקדים בחי' חנון ורחום שהם יגמה"ר כו' אמנם כתי' הוי' חנון ורחום שכדי שיהי' גם בחי' יגמה"ר צ"ל ג"כ צמצום, והיינו כי הגם שהם לפני אצי' עדיין מ"מ הם נק' מכילין דרחמי שהוא בחי' מדה והגבלה, ולכן למי נושא עון למי שעובר על פשע וכן לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים כו', ולכן כדי שיהי' יגמה"ר יש ג"כ ש' הוי' שהוא ג"כ בראשו יו"ד שהוא בחי' צמצום, וזהו בחי' ש' הוי' דלעילא שהוא ש' הוי' שבבחי' רצון ומחשבה הקדומה, וכמו מי שמדבר איזה דבר מחשב תחלה במחשבה כ"ה ש' הוי' דלתתא הוא המצוה שעי"ז נברא, כמ"ש כי הוא צוה ונבראו, אבל ש' הוי' דלעילא הוא מה שעלה ברצונו ומחשבתו הקדומה כו' והוא בחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע.
והנה שורש נש"י אף שעלו במח' וא"כ הם למעלה מהמלאכים וכל צבא השמי' שנתהוו מבחי' הדיבור, מ"מ שרשן הוא רק בש' הוי' דבחי' ממכ"ע, והיינו ששרשן מבחי' חכ' שנק' מחשבה כמ"ש בזהר מחשבה ויובלא דלא אתפרש לעלמין, והנה מבחי' חכ' ואילך נק' סדר השתלשלות שזהו בחי' ממכ"ע לבד, וז"ע ירידת הנשמה בגוף שירידתה היא צורך עלי' שע"י אתכפי' ואתהפכא ובירור נה"ב עי"ז יתעלו בבחי' סוכ"ע, ועפ"ז יתורץ מ"ש אלא שחבבן וקראן בנים וקראן אחי' הנה כ"ז הוא מצד בחי' ממכ"ע שהוא בחי' ציור אדם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור