וזהו אז תתענג על הוי' שדרשו בזהר על סעודת שבת כי פי' על הוי' הוא כי ש' הוי' לשון מהוה, והיינו דכתי' מה רבו מעשיך הוי', וכתי' מה גדלו מעשיך הוי' שכולם נעשו מש' הוי' כי הוא צוה ונבראו, והגם כי ברא אלקי' מ"מ המצוה הוא שם הוי' ועל שם הוי' זה תתענג על הוי' וזהו בשבת, ולכן צ"ל סעודה, רק שבסעודה שלישית יוצאין בפירות או מיני תורגימא מפני כי כתי' היום לא שגם ע"י לא ממשיכים זה והוא מפני כי בסעודה ג' היא סעודתא דעתיקא, אבל בשני סעודות הקודמים צ"ל פת דוקא, להיות כי צ"ל איזה דבר שיומשך התענוג עליו, וגם בשינה אמרו ר"ת שבת שינה בשבת תענוג שכ"ז הוא תענוג המורכב מאכו"ש ושינה, ולמעלה הוא שמתענג מכל אשר עשה כו'.
אמנם יוהכ"פ הוא שמאיר בו עצם תענוג הפשוט לגמרי ומובדל מכל דבר והיינו כי לאחר שעשו ישראל תשובה על כל עוונותיהם הרי אז כאילו קיימו כל המצות בפועל ויותר מכן שהרי במקום שבע"ת עומדים אין צ"ג כו', א"כ יובן למעלה שכל התומ"צ הם בחי' רצון העליון והיינו מה שרצון הוא אותיות צנור שהם צנורות פרטים כו' ולכן הם נק' רצה"ע שהוא מה שארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ואמנם מצות התשובה היא רמה ונשאה שמעוררת לבעהר"צ שלכן התשובה מועיל על הכל ואין לך דבר שעומד כו' ועכ"ז הרי תשובה היא דבר פרטי וא"כ לכאו' העונג הנמשך ממנה ה"ז
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור