יוה"כ אסור באכו"ש כו'
תלט
והעון, ובכדי שלא ינקו ממקום הפגום ומקולקל עי"ז הרי הוידוי בפה שעי"ז מדחה יניקתם לגמרי שלא יקבלו כלל והיינו כי הדבור הוא בחי' מעשה שבכחות הנפש הפנימי', וגם כי עקימת שפתים הוי מעשה ולכן כמו שפגם ע"י מעשה בפו"מ כן ע"י התשובה בפו"מ במעשה מרפא מקום שפגם לבלי יקרבו זרים לינק מהקדושה כו', וז"ע הפלוגתא דב"ש וב"ה שב"ש אומרים יכבוש עוונותינו מל' כובש פי' שכובש העון אבל עון עצמו אינו נמחק, אבל ב"ה סברי יכבוש מל' כיבוס שמכבס גם מקום העון עצמו שמלבין גם שם, פי' שכל אדם יש לו נפש עכ"פ ממל' דמל' דעשייה ולכן ע"י שפגם עי"ז נעשה פגם שמסתלק הארת אלקות שמאיר במל' דמל' דעשייה על חלקו, וגם בכלי המל' נעשה פגם שיונקי' הסט"א מזה אמנם ע"י התשובה מעומקא דלבא עי"ז נמשך המשכת אלקות במל' דמל' דעשייה, וע"י וידוי פה מתרפא גם כלי המל' דמל' הנ"ל שלא יומשך שום שפע מותרות לסט"א, וכ"ה במי שיש לו רוח דיצי' או נשמה דבריאה, אבל חי' דאצי' אינה חוטא כלל לפי שלא יגורך רע, ולכן במי שחטאו נסתלקו תחלה מהם הארות האצי' כו', וההפרש בין נפש דעשייה לרוח ונשמה דיצי' ובריאה הוא בענין ההתדבקות לסט"א ע"י החטא שהרי בעשיי' רובה רע לכן שם נדבק באופן אחר, וביצי' ששם מחצה על מחצה ובבריאה ששם רובו טוב אין ההתדבקות וההתערבות כ"כ ולכן כתי' ונפש כי תחטא, אמנם מזה עצמו יובן שהפגם שביצי' ועשייה הוא יותר הרבה שהרי ביצי' ששם מחצה על מחצה והוא העריבם וכ"ש בבריאה ששם רובו טוב והוא פעל בחטאיו לערב הסט"א עם הקדושה והרי הם יונקים ממקום שרובו טוב, ולזה צריכים ע"י התשובה בוידוי פה לרפאות מקום הפגום שלא ימשך שום יניקה לסט"א, וז"ע שילוח שעיר המשתלח לעזאזל פי' כי תחלה נא' וכפר על הקדש פי' וענין הכפרה להפריד בין התערובות שנתערב הקדושה בסט"א, ומה ששולחי' לו השעיר הוא כי מוטב שיומשך לו מעט מן הקדושה משיהי' מעורב ח"ו, כי לפוטרו בלא כלום א"א כי טוען מה לי תשובתו הלא נהנה מהחטא, ורק הקב"ה שהוא טוב וישר מקבל תשובה כמארז"ל שאלו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ה ח"ב
- מזהה
- rh-75xtar6y
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.