ויענך וירעיבך
תיב
ועתה יש להבין ענין ויענך כו' ולמה נק' מ"ם שנה דמדבר שאכלו את המן ימות עינתנו אך מובא במד"ר תירוץ לזה משל גשמי דאינו דומה מי שאוכל מאכל ורואה את המאכל למי שאוכל ואינו רואה את המאכל כי כמו שיש תענוג וחיות בטעם המאכל כך יש בראי' שרואה את המאכל בעיניו וע"ז אמרו מכאן לסומין שאוכלי' ואינם שבעים שאינם רואי' מהות המאכל רק טעמו וככה יובן ע"ד הפשוט במזון המן שאע"פ שהי' טועמין בהמן כל טעם שבעולם חוץ מה' מיני טעמים קישואין כו' אך לא הי' בראי' מהות הדבר שרצה לאכול רק טעמו ולא ממשו לכן נק' ויענך כו' לשון עינוי, העדר התענוג וראיית הדבר שרצה לאכול ועד"ז יובן בשורש המן לחם מן השמים שהוא ענין סתים דאורייתא פנימי' התורה שנק' דבר גדול לגבי גלי' שבתורה הנק' דבר קטן כו' כמבואר למעלה אעפ"כ יש מעלה יתירה בנגלה שבתורה שמלובש בעניני' גשמי' כמו ואלו כשרות ואלו טרפות שהשכל של אדם משיג מהות הדבר הלכה בטוב טעם ודעת איך הוא כשר כו' ובאמת זהו חכמתו ורצונו ית' שכך עלה ברצונו וחכמתו ית' שזה הוא כשר וזה הוא פסול ותורה קדמה לעולם אלפיים שנה אאלפך חכמה כו' וירדה ונתלבשה בדברי' גשמי' בכדי שיוכל שכל האדם להשיגה ובזה הוא משיג מהות חכמתו ית' והיא היא וכמ"ש על התורה כאשר יאמר משל הקדמוני וכאשר יובן המשל יובן הנמשל שמלובש בו שהוא קדש"ע חכמה הקדומה והוא כמשל שאוכל המאכל ורואה מהותו אבל בסתים דאוריי' שהוא פנימי' התו' דמזון המן אינו משיג רק מציאותו ולא מהותו אע"פ שטעמו כצפיחית בדבש במתיקת וטעמי התורה מ"מ אינו יכול להשיג מהות דברים העליונים כמו אופנים ושרפים ומרכבה תתאה ומרכ"ע רק מציאותם ולא בבחי' ראיית המהות לכן נק' ויענך וכמו הפרש שבין חכמים לנביאים שחכם עדיף מנביא שהוא משיג בדברים עליונים יותר מהנביא אך הוא רק בהשגת המציאות ולא בבחי' ראי' אבל בנביא נאמר ואראה את ה' כו' כ"א לפי מדרגתו בנבואה בבחי' ראי' ממש ולא ראי זה כראי זה ככה יובן ההפרש בין תורה הנגלית שלנו ולבנינו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ה ח"ב
- מזהה
- rh-d0sh7pex
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.