שבועות להוי' אלקיך ולא חג שבועות תעשה לך כדכתיב בסוכת חה"ס תעשה לך דמשמע שהחג הוא להוי' אלקיך כו', והענין הוא ע"פ מ"ש בפע"ח דבשבועות הוא הארת הכתר ומתחלק חציה לז"א וחציה לנוק' וזהו חג שבועות להוי' אלקיך ז"א ונוק', ולהבין כ"ז באר היטב מה נשתנה שבועות הלא גם בכל השנה סדר ההשתלשלו' הוא כך שהתהוות מציאות חכמה הוא מבחי' כתר כמ"ש והחכ' מאין תמצא שבחי' אין הוא בחי' כתר ורצון כנודע, ובחי' האין דכתר הממציא את החכ' הארתו יש תמיד בבחי' החכמה הנמצאת מאין, ונוכל להבין זה מהאין המהוה היש דבריאה הנה הגם שבחי' האין המהוה היש דבריאה הוא מוסתר ונעלם מבחי' היש דבריאה, דאל"כ הי' זה בחי' השתלשלות עו"ע ולא הי' יכול להיות מציאות נבראי', ולכן בכדי שיוכל להיות מציאות התהוות הנבראי' דבי"ע זהו ע"י שהאין דאצי' המהוה היש דבריאה הוא בדרך העלם והסתר ולא בדרך קירוב, ועכ"ז הארתו להוות היש הוא תמיד וכמאמר ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב שבכל עת ובכל רגע נמשך מאתו ית' להוות ולהחיות מאין ליש, וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים שדבר ה' המחי' את השמים נצב תמיד בשמי' להחיותו שאלמלא הי' מסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס מהשמים, וכן הוא בכל הנבראים, ונמצא שאם היות האין המהוה היש הוא מוסתר מהיש מ"מ הנה הוא מאיר ונמצא הארתו תמיד בהיש והוא הוא המהוה אותו ומקיימו ע"י המצאו שם כו', וכ"ה בחכמה דאצי' שהיא מאין תמצא, פי' כמו המוצא מציאה א"י מאין הוא בא, דאם הוא יודע מאין היא באה, אין זה בכלל מציאה, ועד"ז התהוות החכ' מאין דכתר היא ע"ד המוצא מציאה, וע"ש זה נק' אין היינו שאינו מושג כלל, מ"מ האין בהכרח הוא שימצא תמיד בבחי' החכמה המתהוה ממנו, דאל"כ יתבטל מציאות החכ', והי' כלא הי' כלל, שכמו שקיום היש דבריאה הוא שבחי' האין המהוה היש הוא מחדש בכל עת ובכל רגע, כן הוא באצי' מציאות קיום החכ' הוא שהיא נמצאת תמיד מאין דכתר ורצון, ע"י שבחי' האין דכתר ממציאה תמיד ומחדשה תמיד מאין ליש, כמו האין ויש דמל' דאצי' המהוה בי"ע, רק שבבי"ע הוא נבראי', ובאצי' זהו נאצלים, אבל זהו בהכרח שהחכמה תמצא מהאין תמיד בלי הפסק אפי' רגע כו', וא"כ מהו ההתחדשות בחג השבועות שמבואר בפרי ע"ח שהוא הארת הכתר הלא הארת הכתר יש תמיד בחכ' דאצי' דאל"כ היתה מתבטל והי' כלא הי'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור