בהרגשת החיות כו' והחיות המורגש הוא מבחי' החכ' שנמשך בהשגה, וע"כ בעולם הבריאה שאימא מקננא שם כו' נק' בחי' חי כו' משא"כ בעולם האצי' שמאיר שם חכ' עילאה נק' מדבר וכמשי"ת לקמן אי"ה, ועולם היצי' נק' בשם צומח, ולהבין זה איך נק' עולם היצי' בשם צומח לבד כו', שצומח אין בו חיות כלל רק כח הצמיחה לבד כו', והענין הוא דהנה כתי' אז ירננו כל עצי היער כו' ולכאו' אין זה מובן איך ירנן עץ היער כיון שאין בו קול כלל, וכן צ"ל משארז"ל ע"פ יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שא' הקב"ה תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע נשאו הדשאים ק"ו בעצמן מה אילנות שאין דרכן לצאת בערבובי' אמר הכתוב למינהו, אנו שדרכינו לצאת בערבובי' עאכ"ו, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שהדשאי' נשאו ק"ו בעצמן כו', שהרי אינם מכלל המדבר כלל, אך הענין הוא דהנה ידוע שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל כו' וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, והנה לפי"ז יובן ששרש הדשא כמו שהוא למעלה הוא שנשא ק"ו בעצמו והיינו בחי' מלאכים שלוחי השפע שהם יש להם השגה והבנה כו' וכן מ"ש אז ירננו כל עצי היער קאי על המזל של אילנות שהם בחי' מלאכים שיש להם דעת באלקות, וזהו מ"ש בזהר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, דשא הוא בחי' יוצר משרתים ועשב הוא בחי' ואשר משרתיו, כי יוצר משרתים הם מלאכים שנבראים בכל יום ואומרים שירה ונכללי' באא"ס, וזהו מ"ש מצמיח חציר לבהמה שנכללים בבחי' בהמה רבה בבחי' ביטול במציאות ממש, ואשר משרתיו הם מלאכים שעומדי' ברום עולם משימ"ב כמו מיכאל וגבריאל ונקראי' רק בשם דשא ועשב שהם בחי' צומח, והיינו לפי שעיקר עבודתם הוא בחי' מדות אהוי"ר כו' מיכאל באהבה וגבריאל ביראה, והמדות נק' צומח כמ"ש לעיל, ועולם העשי' נק' דומם שעולם העשי' הוא בחי' אופנים, וזהו שזכרי' ראה את המרכבה של
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור