מראי מקומות הערות וציונים, מקץ, דף ל״ח

אכל ארחות ה': תהלים כה, י.

בעבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.

גבבחי' רננה ברמשא: ע' באוה"ת פ' חיי שרה כרך א קכד, ב. וראה באוה"ת מארז"ל ע' נ דכאן נתבאר שההעלאה היא מגעת עד מ' דאצילות אבל ההמשכה היא מעצמות, ושם נתבאר בבחי' עליונה יותר והוא ע"ד שנת' דבחי' שכינה שייך עד רום המעלות, ע"ש בארוכה.

ד(שאין . . המל'): בבוך 633 ליתא.

ה(הוא . . לכאן): בבוך 633 ליתא.

ואנכי מי שאנכי: נסמן לעיל א. א.

זהנה כשהמל' במקומה . . האורות עליונים: ראה אוה"ת פ' מסעי ע' א'תה.

חקדש לי כל בכור: שמות יג, ב.

טומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

יוכשמקבלת . . שמחה: בבוך 633 ליתא.

יאגלו לאדום שכינה עמהם: ספרי מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לעיל ה, א. ולקמן נא, א.

יבותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא באשלימותא: מלכים-א ה, י. זח"א קנ, א ועוד.

יג(ולא עוד . . יחד): בבוך 633 ליתא.

ידשכינה מדברת מתוך גרונו של משה: ראה זח"א רסז, א. זח"ב קטו, ב. זח"ג ריט, א. רלב, א.

טוונתתי מטר ארצכם: דברים יא, יד.

טזודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

יזשאומר כל אדם בק"ש: ע"כ בבוך 633.

יחהאלקים יעננו בקול בקולו ש"מ: שמות יט, יט. ברכות מה, א.

יטאשה מזרעת תחלה: נדה לא, א וש"נ.

כונחה עליו רוח ה' כו' והריחו: ישעי' יא, ב. ג.

כאפתחו לי שערי צדק: תהלים קיח, יט.

כבוצדקתך ירננו: תהלים קמה, ז.

כגומחוץ לפתח הוא בי"ע: ראה יהל אור ע' תנה.

כדשהוא ענין יחוד אור ושמן ופתילה: מובא בלקו"ת שה"ש ז, ג.

כהמי כה' אלקינו המגביהי: באחד מכת"י מצויין שנאמר שבת חנוכה בליאדי שנת תקס"ז. וראה מפתח המאמרים בסה"מ תקס"ז הערה 13. ראה גם מאמרי הצ"צ הנחות תרט"ו ע' קצט.
נתבאר בהמשך יונתי פרק ד' סה"מ תר"ם ע' תצא.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות נדפסו ביהל אור ע' תלח ואילך.
קיצור באוה"ת בראשית כרך ה תתקלא, א. תתקלב, א. כרך ז תתתסב, ב.
לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסא, והביאור שבתו"א נכלל שם.
ד"ה זה נזכר לקמן קיד, א. לקו"ת ויקרא א, ד. ואילך.
הסוגריים בהמאמר נמצאים גם בבוך 1824 שנכתב בחיי אדה"ז.

כומי כה' אלקינו: תהלים קיג, ה.

כזכי נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג. ראה סה"מ תר"מ ח"ב ע' תצא וע' תשיב (בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב).

כחנר הוי' נשמת אדם: משלי כ, כז.

כטואהבת וגו' בכל לבבך בב' יצריך: דברים ו, ה. ברכות נד, א.

לאך הענין . . כי ה' הוא אלקינו: מובא באוה"ת בלק ע' תתקנב.

לאיצ"ט ויצה"ר: ביהל אור ע' תלח מביא ראי' שהמדות נק' יצ"ט ויצה"ר מגמרא יומא סט, ב: ”זוהי גבורת גבורתו שכובש את יצרו כו', ופרש"י ומאריך אפו כו' וזהו ע"ד המבואר באבות רפ"ד איזהו גבור כו', וקשה איך שייך חלילה יצר אצלו ית', ולפמ"ש שזהו המדות א"ש דהיינו בחי' המדות דאצילות חו"ג נק' יצרו והוא כובשו ע"י מדת א"א כו'".

לבכי נה"א עיקרה היא נפש המשכלת: ראה לקו"ת בחוקותי מז, ג ובמ"מ לשם.

לגוהמדות . . הן הנקראות בשם יצ"ט: גם בנה"א יש מדות, אלא שם המדות הם בחי' מוחין השייכים למדות (ד"ה אלה המשפטים, וזאת התרומה עת"ר ע"ש בארוכה). ראה בקיצורים והערות לתניא ע' פה (הוצאה חדשה ע' ##).

לדוכן עיקר נה"ב היא המשכלת ומשגת גשמיות עוה"ז: ראה לקו"ת צו יג, סע"ב.

להוהשכל המושכל . . הוא שקר: מובא בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתקג. ע"ש.

לושהיא חכמת אמת: ראה באוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשטז שמוסיף ע"ז ”וכמ"ש ג"כ גבי חכמי המחקר שאלקות אינו מושג בשכל אנושי כלל כמו שהאבן היא פחותה משתשיג בשכל כך השכל כו' ועז"נ החקר אלוה תמצא ע' בח"ה סוף שער היחוד כיון שנמנע משכלינו להשיג כו' וכמו שהוכיחו בראיות ברורות שמחוץ לכיפת השמים אין שום מקום ואויר כלל, ובשכל להשיג זה איך ומה הוא א"א שיושג בשום אופן כלל וזה מורה שהשכל קצרה ידו מאד להשיג חכמת הרוחניות" ע"ש.

לזהנק' בשם יצה"ר: ע' בהערות וקיצורים לתניא ע' פא. ובספר המאמרים תש"א ע' קטו, וביהל אור ע' תלח.

לחשמע לשון הבנה: ראה זח"ג קלח, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' שעד ”והוא להיות הבחנה טוב במוח ולב כמו השמע לאזניך כו'".

לטפי' אלקינו הוא ענין ההתהוות בחי' ממכ"ע וסוכ"ע: באוה"ת בלק שם ”אלקינו כוחינו וחיותינו והוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע היינו כי הוי' אלקינו הוא חכמה ובינה אשר בינה הוא סוכ"ע וממכ"ע". וכ"ה ביהל אור ע' תמ ושם יש הג"ה לכאן.

מוהתהוות זו נמשך תמיד יש מאין: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שעד.

מאאתה הוא קודם שנבה"ע: בתפלת השחר. וראה לעיל לו, א ובהנסמן לשם.

מבושם שייך כח הפועל: ביהל אור ע' תמ מציין לעיין בלקו"ת בד"ה ה' לי בעוזרי פ"א. ובד"ה כי תצא דרוש הראשון ספ"ב. ובד"ה כי תצא דרוש השני פ"ב. וראה בארוכה במאמרי אדה"א בראשית ע' שעח ואעפ"י שבכל מעשה בראשית נאמר בהם כמו ענין כח בעשי' ופעולה גשמיית ע"ש.

מגבדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו. ”נעשו בפו"מ כי הוא אמר ויהי כו' הוא ציוה באותיות מח' שבדיבור דבר מלך שלטון כו' שגוזר ומקיים, ונמצא בחי' המעשה שנק' כח הפועל האלקי בעשי' ממש". — מאמרי אדה"א בראשית ע' שעח ואילך בארוכה.

מדדבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

מהוכאשר יעמיק . . אזי תבטל הנפש החיונית מהשכלתה בגשמיות: היינו בירור חו"ב שבק"נ בירור עה"ד טו"ר, דלכאורה בירור זה בקל יותר מבירור המדות כו' כי עיקר שבה"כ הי' בז"ת משא"כ בג"ר ולכן בקל יותר הם מתבטלים לגבי קדושה כו' — יהל אור ע' תמ.

מומלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

מזנכספה וגם כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

מחועמך לא חפצתי בארץ: תהלים עג, כה.

מטואזי תהי' החכ' שבנפש החיונית כשמן: היינו חכמה דנוגה כמ"ש בהביאור — יהל אור ע' תמ.

נוענין נר של המצוה . . להעלות את נה"ב: ביהל אור ע' תמה יש הגה"ה לכאן.

נאשהמצוה יש לה סגולה פרטית: ראה אוה"ת פ' מטות ע' א'רעא.

נבולקשרה באוא"ס ב"ה: ראה ד"ה לולב וערבה בהמשך תרס"ו.

נגאת — כמא' אק"ב בקדש העליון: בארוכה במאמרי אדה"א בראשית ע' שצא: ובחי' קדושה זו דהיינו קדושה העליונה ביותר שלמעלה מכל בחי' קדושו' העליונות ע"ש.

נדכי המצות הם לבושין . . זורקין אותו למעלה יותר: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' לא.

נהכצרור אבן במרגמה: משלי כו, ח. ראה לקמן עו, א. לקו"ת אחרי כו, ב. דרושים ליוהכ"פ סט, ד. ובארוכה מאמרי אדה"ז כתובים (הוצאה א) ע' טו ואילך. וביהל אור מציין ”וז"ש במשנה רפ"ד דאבות שמצוה גוררת מצוה כו'".
בסה"מ תרכ"ז ע' לג מציין לכאן.

נוטלית ותפלין . . בחי' מקיף: ראה ד"ה לולב וערבה תרס"ו הנ"ל. יהל אור ע' תמ. ”דודאי יש בכח הנשמה באדם לכוון בק"ש ביחו"ע בכוונה ורעותא דלבא כו', ולמה הוצרך להקדים בתחלה מצות טו"ת דוקא כו'" — מאמרי אדה"א בראשית ע' שצד.

נזללמוד בכל יום דבר חדש: זח"א יב, ב. לקוטי שיחות ח"ד ע' 1163. ובלקו"ש חי"ט ע' 386 הערה 45: ”וראה אגה"ק סכ"ו (קמה, א). הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב" ע"ש. וראה שם ע' 373.

נחכל המצות נקראות בשם צדקה: להלן מב, ג.

נטצדקה תרומם גוי: משלי יד, לד. נסמן לעיל א, ב.

סועני חשוב כמת: נדרים סד, ב. זח"ב קיט, א. קנח, ב. זח"ג לג, ב ועוד.

סאאך התורה אור: ביהל אור ע' תמא ”והנה יש לפרש ותורה אור דהמצוה היא הפתילה והתורה היא אור" ע"ש בארוכה.

סבהתורה . . מלמעלמ"ט: ראה ד"ה זה היום תרנ"ז קרוב לסופו. ראה יהל אור ע' תמא שיש הגה"ה לכאן.

סגוהיא אור וגילוי אוא"ס ב"ה ממש . . ולא אור וגילוי: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרפו.

סדישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

סהמגלה עמקות מני חשך: איוב יב, כב.

סווממעמקים קראתיך: תהלים קל, א. ביהל אור ע' תמא יש הגה"ה ”ע' בד"ה באתי לגני בפי' עמקו מחשבותיך שזהו ענין ממעמקים כו'".

סזאני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו. ראה יהל אור ע' תמא ”אני ראשון ואני אחרון כו' זהו ענין אמת" ע"ש.
בלקו"ת ויקרא א, ד ואילך מציין לכאן.

סחאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

סטלכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

עכבו"ד בגימטריא ל"ב: זהר ח"ג לג, א.

עאואור א"ס ב"ה שורה ומתגלה בחכמה: ראה תניא פרק לה בהגה"ה.

עבאני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

עגרב יהודה דכולי תנויי' בנזיקין: ברכות כ, א. ראה אוה"ת פ' משפטים ע' א'צג. ובד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י — תשל"ה (הנחה בלתי מוגה) ”דגם ר"י היתה תורתו אומנתו כמו רשב"י, אלא שישנו חילוק ביניהם באופן הביטול שלהם", ע"ש.

עדויתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.

עההי' פטור מן התפלה: שבת יא, א.

עושהיתה תורתו אומנתו: ראה אוה"ת ויקרא ע' רנו. לקו"ש חי"ז ע' 307. 356 ואילך.

עזאין זה ילוד אשה: נדה יג, א.

עחואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

עטודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

פמתניתין מלכתא: ביצה כח, ב. וראה לקמן מט, ב.

פאשיהי' הפסק כך: בתורת שמואל תרכ"ז ע' רעא (הוצאת תש"ס ע' רצז) מבאר זה ”כמו"כ ע"י הלימוד שלמד בסדר נזיקין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב עי"ז הפריד הקליפה מהקדושה להיות יתפרדו כל פועלי און כו'. נמצא שע"י דבורו בתורה גרם למעלה לזכות את הזכאי כו' וז"ע בחי' משפט שיהי' כל דבר על מכונו" עכ"ל ע"ש. וראה שם ע' שפ ”היינו כי ע"י לימוד דינים עי"ז מציל העשוק מיד עשקו".

פבמלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

פגויהי בישורון מלך: דברים לג, ה.

פדששכינה היתה מדברת: נסמן לעיל לח, א.

פהותמלא כדה ותעל: בראשית כד, טז.

פוכ"ד ספרין דאורייתא: ראה ת"ז תי' כא (מו, ב). אוה"ת בראשית מח, א. וראה לעיל יח, א.

פזכד שנשאב מים העליון: ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתכט: וכד דיסוד זהו כ"ד ספרין של תושב"כ ע"ש.

פחוהיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

פטה' בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

צרוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

צאאם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

צבוימלא כבוד ה': במדבר יד, כא.

צגפי' המגביה י' . . נעשה ה': ראה יהל אור ע' תלח ”ור"ל שלא תאמר עלי' זו היא הסתלקות האור . . עז"א שהוא הגבהת הה' ג"כ" ע"ש. וראה במאמרי אדה"א בראשית ע' תכג ”דלכאורה יפלא מ"ש המגביהי ביו"ד שהוא לשון נוק' הל"ל המגביה לשבת, אלא יו"ד זה הוא בחי' נקודה דאין דחכמה שבכתר" ע"ש. לקו"ת שלח מד, ד.

צדנעשה ה' ע"י היו"ד: פרדס שער כ"ז ספ"ז בשם הרע"מ.

צהוצדקה תרומם גוי: משלי יד, לד.