אשבת אותיות תשב: אגה"ת פ"י. וראה בליקוט פי' — חיטריק שם. ועי' ביפה תואר ב"ר פכ"ב בסופו. ומאורות נתן בסופו. וראה בד"ה שובה ישראל תשכ"ט, דלכאורה ענין התשובה שייך יותר בימי החול שאז ישנם הענינים של עובדין דחול כו', ומדוע מתייחס התשובה לשבת דוקא, ע"ש. וראה גם לקמן פח, ב. לקו"ת האזינו עב, ג.
באשר ברא אלקים לעשות: בראשית ב, ג.
גלעשות לתקן: ראה פרש"י לבראשית רבה פי"א, ז. ראה לעיל ג, ב.
דושמרו בני ישראל: שמות לא, טז.
החכמות בחוץ תרונה ופי' בזהר: משלי א, כ. זח"א קמא, ב. זח"ג רסב, א.
ראה גם תו"ח בראשית בתחלתו. מאמרי אדה"א בראשית ע' עח ואילך. קל. מכאן עד סוף הקטע מובא בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסא. בד"ה והאבן הזאת תרל"ד ע' סט. סה"מ תרנ"ד ע' עו.
בלקו"ת בהעלותך לב, ג. עקב טו, א. ראה ל, א. אוה"ת יתרו ע' תשכ — מציין לכאן.
וופי' בזוהר: זח"א קמא, ב.
זנובלות חכמה שלמעלה תורה: ב"ר יז, ז. וראה במ"מ לעיל יא, ג.
חלהבדיל בין טמא לטהור: ”שזהו בירור כללי בין טוב לרע שזה אפשר להתעלות וזה א"א להתעלות" — סה"מ תרנ"ד ע' עו, ע"ש.
טלבושי' כתלג חיור: דניאל ז, ט.
יוהחוטין הם ל"ב נתיבות החכמה: ראה זח"ג שא, א. ובהנסמן בסה"מ תר"ם ע' קסב הערה 673.
יאונשא אותם אהרן לפני ה' לזכרון: שמות כח, כט.
יבראשית חכמה: תהלים קיא, י.
יגכי ח"ת נק' סופא דכל דרגין: ראה זח"ב נו, א. רכו, א.
ידוהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב. ראה גם לקמן קט, א.
טוראש אותיות אשר: ראה זח"א טו, א. וראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'תז ”תענוג העצמי". (ועיין באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע כרך ד מכתב תתקנא בענין ”ראש" אב בית דין).
טזבאשרי: בראשית ל, יג.
יזאשרי יושבי: בסה"מ תקס"ט ע' לז אין תי' אלו, ושם אחר תי' לשון תענוג כמו באשרי כו' מוסיף במוסגר ”(וזהו אהי' אשר אהי' כי שם אהי' בכתר שהוא בחי' עונג העליון שנק' עתיקא כידוע)".
יחגילוי התענוג העליון בחכמה: בהמשך מצה זו תר"מ ע' קעג בהקיצור לסעי' כב (שהוא הלשון מכאן): חכמות תרין ח"ע וח"ת, חכ' תתאה היא הארת ח"ע שנתלבשה במעהמ"צ לברר בירורי נוגה ועי"ז תרונה, כי ח"ע דאצי' היא ראשית שמקבל מראש אותיות אשר, ובברכת המצות מברכים אשר בחי' תענוג שנמשך בחו"ב יחו"ע ויחו"ת כו'.
יטכי שבת הוא בחי' חכמה: באוה"ת פנחס ע' א'קסא מביא שכאן מבאר ”שהשבת עצמו הוא בחי' חכמה וע"י לקדשו ממשיך בו בחי' וקראת לשבת ענג כו'".
כובחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.
כאבשבת דבור אסור: שבת קיג, ב.
כבסייג לחכמה שתיקה: אבות ג, יז.
כגיפה שעה אחת: אבות ד, יז.
כדלית פולחנא כפולחנא דרחימותא: זח"ג רסז, א.
כהאשה יראת ה': משלי לא, ל.
כוהאיש דרכו לכבש: יבמות סה, ב.
כזמה ה' אלקיך שואל מעמך: דברים י, יב.
כחא"ת מה אלא מאה: מנחות מג, ב. ראה לעיל כ, א ובמ"מ לשם.
כטתרומת מעשר הוא מעשר מן המעשר: באוה"ת פ' ויקהל ע' ב'קפא מבאר ב' מיני תרומה א' ענין תרומה גדולה אין תורמין לא במדה ולא במשקל, והב' תרומת מעשר ניטלת דוקא במשקל ובמדה, ע"ש.
לוהתרומה היא העלאה . . וצ"ע: ראה אוה"ת פ' ויקהל ע' ב'קפא ואילך.
לאודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.
לבוכמו שאמרו על שמאי והלל: עירובין יג, ב ועוד.
לגוקראת לשבת עונג: ישעי' נח, יג. ראה לעיל טו, ג.
לדישראל לי ראש: נסמן לעיל נ, ד וראה גם לעיל נד, ג.
להועמ"ש בפ' ציצית: לקו"ת ס"פ שלח מח, ג בארוכה.
לושמור זו משנה: ת"כ אמור ט, ב (הובא ברש"י ויקרא כב, לא. דברים ד, ו). ספרי ראה פנ"ט.
לזוכמ"ש במ"א ביאור ענין זה ע"פ הזהר ויקהל (דר"ד): נדפס בסה"מ תקס"ה ע' שנב. ובביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתמא (בכרך א ע' רצא).
לחפי' קוינו בחי' קו ארוך: ראה אוה"ת ויקרא ע' תשיא.
לטיום שכולו ארוך: לעיל יג, ד. וש"נ.
מזכור את יום השבת: הנחה אחרת (אולי מכ"ק אדה"א) בסה"מ תקס"ט ע' קמד ובשינויים בתו"א לעמבערג יט, א. בכמה מקומות מציין הצ"צ לד"ה זה בשם ”זכור ושמור בדב"א נאמרו". ראה בסה"ש תנש"א פ' יתרו ע' 303.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תשטז. עוד הערה בכרך ח ע' ב'תתקצד.
מאזכור את יום השבת לקדשו: שמות כ, ח.
מבשמור את יום השבת לקדשו: דברים ה, יב.
מגזכור ושמור בדבור אחד נאמרו: מכילתא שמות כ, ח. ר"ה כז, א.
מדלמה השמיענו ה' כזאת, ולאיזה תועלת הי' בחי' זו: בסה"מ תקס"ט ע' קמד: (ואם שמעו למעלה מן הטבע, לאיזה טעם נאמר להם בדיבור א' דווקא, יותר טוב הי' שיאמר להם בשתי דברות).
מהולא אתכם לבדכם: דברים כט, יג.
מולא יהי' לך אלקים אחרים: שמות כ, ג.
מזוהלא אין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו: בהערות וקיצורים לתניא מכ"ק הצ"צ ע' מח (בהוצאה חדשה ע' מ), מציין על הקושיא הידוע לפרק א דתניא בענין משביעין אותו איך מהני שבועה להנשמה על גוף והיצה"ר, מציין שם: וכעין קושיא זו הקשה בתו"א פ' יתרו.
מחאין עוד מלבדו: דברים ד, לה.
מטפ' בא ד"ה בעצם היום הזה: לעיל ס, א.
נכי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.
נאוכ"מ שנאמר סלה הוא בלי הפסק: עירובין נד, א.
נבהתורה — איש עכו"ם לא ימשיך כלום: ראה לעיל נג, ד.
נגויחרד כל העם אשר במחנה: שמות יט, טז.
נדקולות . . לבחי' ביטול במציאות: ראה אוה"ת כאן ע' תתטו.
נהועל כל דבור ודבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.
נוא"ס ב"ה ממש בנפשותם: בהנחת הרי"ל, בתו"א דפוס לעמבערג שנת תורה יט, ב. ובבוך אדה"ז — יבל אבי יושב. בבוך וארא — אלטהויז קיח ב נוסף כאן: (וכמ"ש במ"א שאין אוא"ס ב"ה שורה ומתגלה אלא במי שבטל כו')". וחסר מתי' להיות גילוי — משה רבינו ע"ה.
נזלבעבור נסות אתכם: שמות כ, כ.
נחבטול במציאות כנ"ל: בתו"א הנ"ל ובכת"י הנ"ל נוסף: ”שהקולות וברקים ברעם ורעש היו כדי לבטלם ממציאותם לבעבור נסות מלשון הרמת נס שהוא להעלות נפשם ולקשרם באוא"ס ב"ה ממש כדי להמשיך משם אור חדש כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'".
יובא מ: sefaria-index · Kehot Publication Society · CC BY-NC · במקור · העותק השמור ב־RebbeHub