מראי מקומות הערות וציונים, שמות, דף נ״ג

אדכי משמש בארבע לשונות: ראש השנה ג, א.

בכי עמך מקור חיים: תהלים לה, י.

גוממך הכל: דה"א כט, יד.

דטעמים בחכמה: ראה לקו"ת ויקרא ד, א. במדבר יא, ג. חוקת נז, ד. לפעמים אמרו טעמים בכתר, ולפעמים אמרו טעמים בחכמה, ראה בארוכה באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקעב ואילך. שם ע' ב'תקעה (המאמר הנ"ל הוא הגהות לד"ה הידוע ”וארא תקע"ב" המובא כו"כ פעמים במאמרי הצ"צ ושלאחריו), ומבאר שם שיש ב' טעמים א) הטעם המושג בשכל והשגה, וכענין מ"ט דר' מאיר וכו' זהו ענין טעמים בחכמה, והב' טעם שלמעלה מהשכל ונק' טעם הכמוס, ומציין שם לביאוה"ז מאדה"א פח, ב ואילך.

הכולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

ונכנס יין יצא סוד: עירובין סה, א. סנהדרין לח, א. זח"ג לט, א.

זוהנה בשבת מתגלה ג"כ בחי' האהבה מסותרת בבחי' גילוי: ראה ג"כ לקו"ת שה"ש ה, ד. לקמן פז, ד. דאית רצון ואית רצון דזהו ענין הנשמה היתירה שמתגלה בשבת. ועג"כ באוה"ת דרושים לר"ה ע' א'תלט.

חבעשרה מאמרות . . נברא העולם: אבות ה, א.

טובראשית נמי מאמר הוא: ר"ה לב, א. מגילה כא, א.

יוהנה הברכות: קטע מכאן מובא בד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק ג בהוספות ושינויים.

יאהברכות שמברכים . . הם מד"ס: מז' מצות דרבנן — וסימנם נ"ע בשמח"ה. ראה סה"מ ת"ש ע' 50 בהערה.

יבשמברכים על המצות הם מד"ס: ראה ברכות טו, א. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב.

יגכמ"ש בע"ח: ראה פע"ח שער ספירת העומר ספ"ג.

ידכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן: פסחים ז, ב. לקו"ת מסעי צב, ג.

טולשון עובר הוא ענין מקיף: ראה גם לקו"ת פ' מסעי צב, ג.

טזעובר לסוחר: חיי שרה כג, טז.

יזברכת ה' היא תעשיר: משלי י, כב.

יחוהיה ברכה: בראשית יב, ב.

יטבאשרי כי אשרוני בנות: בראשית ל, יג.

כהקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. ראה לעיל לד, ד.

כאאשרי איש ירא את ה' . . במצותיו חפץ מאד: תהלים קיב, א.

כבמי אנכי כי באתי עד הלום: ראה שמואל-ב ז, יח.

כגועמ"ש . . בפסוק ועשית בגדי קדש: לקמן פב, ד.

כדלבך יהגה אימה: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' רד. הנחת כ"ק אדה"א במאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
ראה מאמרי אדה"א נביאים ע' סז שמיוסד על מאמר זה. וראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ע' א'תרנה.

כהמאמר זה נזכר כמה פעמים בדא"ח ומהם: לקו"ת בחוקותי מח, ג ואילך. מסעי צו, ד. דרושים לסוכות פ, ב.

כולבך יהגה אימה: ישעי' לג, יח.

כזאיתא בזהר ספרא דצניעותא: זח"ב קעו, ב: ”אמר עד לא הוה מתקלא בעלמא לא הווין משגיחין אפין באפין כו', פי' ענין המקרא יבואר במ"א באריכות להיות כי כל המשכת במ"ד ומ"ן ואו"י ואו"ח וחו"ג הכל במדה ובמשקל . . ונק' בחי' זו שהיתה תחילה במאציל למדוד זאת הקצבה לכל הנאצלים כנ"ל בשם מתקלא מפני שהוא המודד ושוקל בכף מאזנים שנק' מתקלא, וגם נק' בשם מאמר קו המדה" — מאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג.
ראה סה"מ אעת"ר ע' קו.

כחוהוא ענין קו המדה: ראה אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תרד ביאור על זה. מים רבים תרל"ו פרק קיח.

כטנקראו הספי' לשון מדות ע"ש שנמדדו כמ"ש במ"א: ראה סה"מ תקס"ג כרך ב ע' תקפז. ובאוה"ת פ' שלח ע' תצד.

להנק' בזהר בוצינא דקרדוניתא: זח"א טו, א ועוד. ראה לקמן קז, ד. סה"מ תקס"ב ע' קכט. אוה"ת בראשית כרך ו תתשיח, ב. סה"מ תרנ"ב ע' כ, ובע' כא כ' ”ונק' בוצינא דקרדוניתא לשון כח חזק כמו חיטי קרדוניתא דהפי' קשים וחזקים". וראה בספר הליקוטים דא"ח ממאמרי הצ"צ ערך קו ע' לז ואילך. וראה בביאוה"ז לכ"ק אדה"א נז, ד. ובביאוה"ז לצ"צ ע' חצר ושם מציין לכמה מקומות. שם ע' שלב ואילך. וראה אוה"ת שלח ע' תצג.

לאפי' אי' הוא בחי' העיגול הגדול: מובא באוה"ת סידור ע' קסו. אוה"ת פ' מטות ע' א'רעט.

לבהנה הוא עצמו ממש הוא הסופר והשוקל: באוה"ת סידור ע' קסו מציין לרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ב ”ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות" ע"ש.

לגממך הכל: דה"א כט, יד.

לדשלהיותו מגביה לשבת לכך יכול להשפיל: ראה ג"כ במאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג. שערי אורה נח, א. פה, א. אוה"ת שה"ש ע' רסו.

להכי רם ה' ושפל יראה: תהלים קלח, ו.

לוועברתי בארץ מצרים: שמות יב, יב.

לזאני ולא מלאך: ספרי דברים כו, ח.

לחשבבחי' מצרים לא הי' יכול לירד שום מלאך זולת הקב"ה: ראה לקו"ת צו טז, א. ובהערות וציונים לשם.

לטשו"ה כביכול — כמ"ש במ"א: ”שהוא בחי' מו"ס שנק' אי"ה א' י"ה כמ"ש במ"א הוא השוקל מקור המתקלא שהוא מקור הדינין והצמצומים למדוד הספי' בשיעור ומדה ובבחי' התחלקות כנ"ל". — סה"מ תקס"ה ע' רה.

מוהנה גם התורה: ההמשך אלמעלה מבאר במאמרי אדה"ז נביאים שם ”ולהבין בתוס' ביאור ענין הפי' אי' סופר כו' למה נק' בשם אי' דוקא, ולהבין רישא דקרא לבך יהגה אימה אי' סופר כו', הנה יש להקדים תחילה ענין תורה שבכתב ותושבע"פ למה נק' שבכתב דוקא כו'". וע"ש בארוכה בביאור ענין תושבע"פ, וענין השגה בדרך שלילה.

מאשהתורה לא קדמה לעולם רק אלפים: ראה מדרש תהלים ד, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד וש"נ. זח"ב מט, א. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 272.

מבאאלפך חכמה אאלפך בינה: ע"פ איוב לג, לג. שבת קד, א.

מגסוכה רק עד כ' אמה: סוכה ב, א.

מדותפילין מרובעות דוקא: מגילה כד, ב. במאמרי אדה"ז נביאים ליתא ב' הדוגמאות מסוכה ותפילין.

מהנת' במ"א ע"פ ושדי כמגדלות: בסה"מ תקס"ה ע' רה ”ית' לקמן ע"פ ושדי כמגדלו'" אבל בנביאים ליתא, והוא הנדפס באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תשסא. (וראה בסה"מ תקס"ה ע' א'קיב שמאמר זה נכתב בבוך כת"י אחר המאמר ד"ה לבך יהגה).
ושם באוה"ת מציין ”ועמ"ש ע"ז לעיל בפ' שמות". ושם מפרש שאיה הוא המחבר הסופר והשוקל עליון עם המגדלים בכדי שיוכלו להת-ייחד פנים בפנים ולא יראו מיניקת החיצונים.

מוסוף דבר הכל נשמע: קהלת יב, יג.

מזהבאים ישרש יעקב: ב' הנחות אחרות במאמרי אדה"ז נביאים ע' פג. וע' צד. ובתוס' הגהות וביאורים באוה"ת שמות כרך א ע' עז. כרך ז ע' ב'תקלב. ב'תקלט. הנחה אחרת מהמאמר ובהגהות אחרות בכרך ח ע' ב'תתנד. קיצורים נדפסו שם ע' ב'תתסב. וראה גם ד"ה זה בסה"מ הנחות תרט"ו מהצ"צ ע' נד. ובמ"מ לשם. וע' קפז. נזכר בלקו"ת אחרי כו, ב.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
ראה ד"ה זה במאמרי אדה"א שמות כרך א ע' א שמיוסד על מאמר זה.
במאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד-תרט"ו ע' נד מיוסד על מאמר זה.
חלק מהמאמר בד"ה קדש ישראל תרמ"א ע' יח.
לד"ה זה ראה הבאים ישרש תשל"ח. תשל"ט. תשמ"ג. תשמ"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד ע' קכה ואילך). פלח הרמון שמות ע' כא.

מחהבאים ישרש: הפטרת פ' שמות ע"פ מנהג אשכנז, וכ"ה מנהג חב"ד.
”מה שפסוק זה הוא בההפטרה דפ' שמות, דכללות ענין פרשה זו הוא ענין הבאים מצרימה כפשוטו גלות מצרים וע"ז מגלה ההפטרה שעי"ז דוקא יהי' יציץ ופרח ישראל" — ד"ה הבאים תשל"ט.
ד"ה זה נזכר בלקו"ת אחרי כו, ב.

מטהבאים ישרש יעקב: ישעי' כז, ו. ופרש"י הלא ידעם מה עשית בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד אשר מלאו פני תבל, עכ"ל. — אוה"ת שמות ע' עז.
ובד"ה זה תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה): ”כפירוש רש"י והטעם שבוחר בפירוש רש"י ואינו מפרש כפשטני המקרא [תיב"ע (הובא באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקלב), ראב"ע, רד"ק ומצו"ד עה"פ שם — הערת המו"ל שם] דפי' הבאים הם בימים הבאים, כי לפי פי' זה הרי המקרא קצר הוא והול"ל בימים הבאים".

נצ"ל השייכות: ראה ד"ה הבאים תש"ל, תשל"ט ותשמ"ז.

נאכה אמר ה' בוראך יעקב: ישעי' מג, א.

נבאמר הקב"ה לעולם מי בראך יעקב בראך: במ"ר פ' בחוקותי פט"ו גבי ד"א וזכרתי את בריתי יעקב. — אוה"ת שמות ע' עח. וראה ילקוט שמעוני לנ"ך רמז תנב.

נגוהלא בחי' ישראל הוא גדול מבחי' יעקב כו': ”וכמובן גם מפשטות הענינים דהשם יעקב הוא ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו [תולדות כה, כו] משא"כ ישראל הוא ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל [וישלח לב, כט] ובפרט ע"פ הרמזים שבשמות אלו דיעקב הוא אותיות יו"ד עקב וישראל אותיות לי ראש" — ד"ה הבאים תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה).

נדבמאמרי אדה"ז נביאים ע' צד: ”הלא מדריגות ישראל גבוה ממדריגות יעקב וכמ"ש לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל והל"ל בחי' בריאה לישראל ויצירה ליעקב (כידוע דהבריאה בבחי' חב"ד והוא בחי' ישראל לי ראש והיצירה בבחי' חג"ת שהוא בבחי' יעקב בחי' הת"ת)".
ראה בספר הליקוטים ממאמרי הצ"צ ערך יעקב ע' א'ק.

נהבראשית בשביל ישראל: ראה ב"ר א, ד. ויק"ר לו, ד. רש"י ורמב"ן בראשית א, ה. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות כרך א ע' עט.

נוקדש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

נזולהבין מהו השייכות לישראל: ראה גם בלקו"ת פ' פנחס עט, ב.

נחעל המצות נאמר בזהר שהם בחי' לבושין: זח"ב ריא, ב.

נטלבושין שכ"א: בבוך 1113 גוכתי"ק הצ"צ: לבושים לנפש ולכן כל א' מישראל.

סלבד מצות המלך: ראה לקו"ש חי"ח ע' 192 הערה 52 בשולי העמוד.

סאוכל המצות מחוייב: בגוכתי"ק הצ"צ: וכל התרי"ג מצות מחוייב.

סבוצריך להיות בגלגול: ראה אגה"ק סי' יט (דף קכח, ב) בשם האריז"ל. ספר הגלגולים פ"ד. לקו"ת בהר מב, ב. בארוכה בלקו"ש חי"ח ע' 192 הערה 55. וראה בליקוט פי' לאגה"ק — חיטריק שם.

סגבגלגול או בבחי' עיבור . . וכשחיסר: בגוכתי"ק הצ"צ: בבחינת גלגול או עיבור לקיים מצות התלויות בכהונה ולויה וכיוצא. וכ"ז הוא כדי להיות שלימות הלבושים לנפש בג"ע שיהי' לבוש מן כל התרי"ג מצות: וכשחיסר.

סדשיהיה לבוש מן כל התרי"ג מצות: במאמרי אדה"ז נביאים ע' צה: ”וגם שיש הרבה מצות שא"א שיקיים אדם כמו מצות כהונה בישראל או מצות רבים וכה"ג הנה הוא בא בכמה גלגולים.
ויש להעיר שבגוכתי"ק הצ"צ אחר תי' ”התרי"ג מצות" נוסף: ואפילו להיות כהן או לוי ע"י גלגול": לבד — ואח"כ העביר ע"ז קולמוס.

סהולכן ביקש משה ליכנס לארץ: באוה"ת פ' שמות ע' פ מציין ללקו"ת פ' שלח לו, ג.

סוובגמרא המשילו: בגוכתי"ק הצ"צ: ובגמרא שלהי מסכת סוטה המשילו.
סוטה מו, א. ”ובדרז"ל לשון פירות בעגלה ערופה אמרו ע"פ אשר לא יעבד ולא יזרע הוא לא הניחו לעשו' פירות יערף בנחל איתן במקום שאינו עושה פירות, ופריך אלא מעתה זקן או סריס מאי, ומשני אלא מאי פירות מצות" — מאמרי אדה"ז נביאים ע' פד. וראה שם בארוכה משל מענין הזריעה. באוה"ת פ' שמות ע' פ מציין ללקו"ת שה"ש טז, א.
באוה"ת וירא כרך ז תתשפד, ב מצין לכאן: מאי פירות מצות שנזרעים בארץ.

סזזרעו לכם לצדקה: הושע י, יב. ראה לקו"ת שלח לח, ב.

סחאשריכם זורעי על כל מים: ישעי' לב, כ.
ראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשצא מציין לכאן: דזריעה דמעשה המצות נמשך עי"ז גילוי סוכ"ע שהוא למעלה מג"ע וזהו על כל מים למעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו'.

סטזורע צדקות: בברכת ק"ש.

ענק' מעשה מצות בשם זריעה: בלקו"ת האזינו עד, ג נתבאר שענין הזריעה הוא ע"י נפש הבהמית, ואין זה סותר למש"כ שכנס"י נק' ארץ חפץ דמ"מ זריעה זו היא דוקא בהיות הנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית ע"ש. וראה אוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתנה ובהנסמן שם.

עאשו"ה זריעה — ולהבין זאת: ”ענין ג' שמות של המצות היינו בחי' לבושים ובחי' פירי ובחי' זריעה של הפרי" — (מגוכתי"ק הצ"צ) אוה"ת כרך ח ע' ב'תתנה.

עבנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. ועייג"כ במדבר רבה יג, ו. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פא. וראה תניא פרק לו ובליקוט פי' שם.

עגלית אתר פנוי מיני': ת"ז תי' נז. ובשמ"ר פ"ב ה: שאין מקום פנוי בלא שכינה — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות ע' פא.

עדהלא את השמים: ירמי' כג, כד.

עהואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

עוע"י בחי' אתה אותיות כו': במאמרי אדה"ז נביאים ע' צו: ”א"ת וה' מוצאות הפה והוי"ו דואת"ה הוא בחי' המשכות מן בחי' סובב לממלא כמ"ש כי ה' הוא אלקים כו', ובחי' סובב שהוא בחי' עצמות אוא"ס שלפני התפשטות אורו באבי"ע בבחי' קו כו'" ע"ש.

עזשחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום: מנחות מג, ב. ראה לעיל כ, א. עיין אוה"ת כאן ע' פב.

עחברוך בחי' בריכה: ”מקום ריכוז של מים" — ע"פ ישעי' כב פסוק ט. יא. וראה גם בלקו"ת עקב טז, ב. מציין לכאן ומוסיף ”וכ"כ הבחיי פ' עקב".

עטיו"ד צמצום ה' התפשטות: ראה אגה"ת פ"ד.

פע"י ישראל: באוה"ת שמות ע' פג: ע"י הנשמות.

פאבית ישראל ברכו את ה': תהלים קלה, יט.

פבשיש בכאו"א מישראל בכח למסור נפשו: ”שזהו מצד שרש נשמתו בחי' מזלי' חזי שישראל עלו במחשבה" — אוה"ת כרך ח ע' ב'תתנו.

פגוימי שנותינו שבעים שנה: תהלים צ, י.

פדכי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

פהוהנה המאה ברכות . . ע"י מעשה המצות: ראה באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנו שיש הפרש בין ברכו לקדושה ובע' ב'תתסג. ובאוה"ת בראשית פ' ויחי תתשכה, א.

פווכשאיש ישראל מניח אותם: ראה דרך מצותיך קסח, א. אוה"ת ויקרא כרך ג ע' תתפא. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פו. ויש להוסיף שבאוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתנז הגי': שאדם מישראל.
בלקו"ת בהעלותך לד, ב מציין לכאן.

פזוכמאמר הזהר: ראה ת"ז תי' ו (כב, א) תכ"א (נה, ב). בזח"ג קכ, ב. פרישו דמצוה — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פז. זח"ב צז, ב. לקו"ת שלח מז, ב. סה"מ תקס"ב ע' רכד.
באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנז מוסיף ”ולכאורה אינו מובן איך ע"י הנחת תפילין מקלף ודיו גשמיי' יומשכו גילוי אור א"ס ב"ה בחו"ב עילאי' בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו', אך הוא כמו שע"י זריעת הגרעין שאין בו טעם כלל נצמח פרי משובח בטוב טעם כנ"ל וזהו שנאמר זרעו לכם לצדקה כו'".

פחמשא"כ כשמונחים על השולחן . . וגם כשעכו"ם מניח אותם: בד"ה הבאים ישרש תשמ"ג מעיר ע"ז שב' דוגמאות אלו בלתי רגילות לכאורה, אף שהספר תו"א נדפס מרשימת השומעים שרשמו את לשון אדמו"ר הזקן, מ"מ הרי כ"ק אדמו"ר הצ"צ הגי' את המאמרים טרם שנמסרו לדפוס, הרי מובן שדוגמאות אלה הם בדיוק, דכאשר התפילין מונחים על השולחן או שעכו"ם מניח אותם אין בזה שום ענין כלל, כי המצות צריכים להיות בישראל דוקא שנקראו ארץ חפץ.
במאמרי אדה"ז נביאים ע' צז מביא ב' הדוגמאות הנ"ל, אבל שם ע' פו (הנחה אחרת). בלקו"ת שמע"צ פג, ב מביא רק הדוגמא מעו"ג, ושם ציין לכאן.

פטהגם שמצח האדם הוא ג"כ דבר גשם: בגוכתי"ק ובאוה"ת כרך ח שם: הגם שראש האדם וידו שמניח בהם התפילין הוא ג"כ: דבר גשמי.

צכי תהיו אתם לי ארץ חפץ: מלאכי ג, יב. ראה בד"ה הבאים תשל"ח, תשל"ט שזהו כפי' הבעש"ט המובא בכש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות אות מד שכמו שבארץ נמצא בה כל הון יקר כן הוא בישראל שיש בהם כל האוצרות ולכן צ"ל קיום המצות ע"י ישראל דוקא.
באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנז מוסיף אחר הכתוב כי תהיו אתם ארץ חפץ ”שבהם ועל ידם יש הכח הזה להצמיח גילוי אור א"ס ע"י זריעת מעשה המצות ולכן נאמר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובכל התורה כתוב דבר אל בני ישראל כו' כי על ידן יהי' צמיחת האור והגילוי בקיום המצות לפי שבהן יש כח זה (עמ"ש במ"א ע"פ יונתי בפי' קומי לך)". ראה לקו"ת שה"ש טז, ד.

צאכי תהיו אתם לי ארץ חפץ: מובא בלקו"ת האזינו עד, ג: ”ועמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב דלשם נתבאר שכנס"י נק' ארץ חפץ והמצות נזרעו בארץ זו דייקא ע"ש באריכות ואין זה סותר למש"כ דמ"מ זריעה זו היא דוקא בהיות הנפש אלקית מלובשת בנפש הבהמית".

צבמלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

צגאין מלך בלא עם: עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. ס' החיים פ' גאולה פ"ב. בחיי וישב לה, ל. תניא ח"ב פ"ז. להעיר מפדר"א פ"ג — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פט. וראה לעיל ה, א במ"מ לשם.

צדע"י בחי' הביטול מיש לאין: ראה לקו"ת אחרי כו, ב.

צה(משא"כ . . בבחי' מלך): באוה"ת פ' שמות ע' צא מציין הצ"צ שהגה זו היא ל”מהרי"ל" — אחי כ"ק אדה"ז.

צוברא כרעא דאבוה: ראה תוס' יבמות ג, א ד"ה מקמי.

צזאשה יראת ה': משלי לא, ל. מובא בלקו"ת שה"ש מ, א.

צחמלשון בהלו נרו: ע"פ איוב כט, ג. וראה גם בלקו"ת שה"ש מח, ג בפירוש השם בית הלל, שהוא מלשון בהילו נרו.

צטהיינו השרשה למטה הוא בחי' המצות: באוה"ת כרך ז ע' ב'תקלו מציין שכאן נתבאר בפי' ישרש יעקב שהמצות הם אור זרוע לצדיק ונקלטים ונשרשים בבחי' יעקב שהוא בחי' ארץ חפץ כו' הצומח להצמיח האור זרוע כו' שלכאורה זה ההיפך ממארז"ל כל מי שמעשיו מרובין מחכמתו דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין הרי האדם נשרש ע"י מעשה המצות, ומבאר דשניהם אמת ע"ש.

קיעקב יו"ד עקב: ע"ח ש"ג ספ"ב. פרדס שעה"כ בערכו. קהלת יעקב בערכו.

קאבחי' יו"ד שירדה בבחי' עקב למטה: בלקו"ת בלק עא, ד מציין לכאן.

קבזורע צדקות מצמיח ישועות: בברכת יוצר אור.

קגלכל תכלה ראיתי קץ: תהלים קיט, צו.

קדעל בחי' השגות וכלות הנפש: וכן פי' באגה"ק סי' יז. וראה באוה"ת בראשית כרך ג תקה, ב בפי' הפסוק לכל תכלה. אוה"ת פ' תרומה ע' א'שעז. ראה סה"מ תר"מ כרך ב ע' תשכט. סה"מ תרכ"ט (הוצאה חדשה) ע' רט.

קהלשון כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org