מראי מקומות הערות וציונים, בשלח, דף ס״ב

אוהוא בחי' רצון . . נראית ונגלית כמו ה' דלתתא: ראה אוה"ת תצא ע' תתקכא.

בבודאי שם הוי' דלתתא המהווה כל העולמות ידע: באוה"ת כאן ע' תלא יש הגהה:
(ועמ"ש במ"א ע"פ וידעת היום מ"ש ומבשרי אחזה אלוה אחזה ממש והיינו בבחינת שם ה' דלתתא שהוא בחי' ממכ"ע ולכן נק' עלמא דאתגלי', כיון דשייך בזה בחי' אחזה כמו שנרגש חיות הנפש בהגוף כו' ע"ש אבל בשם הוי' דלעילא שהוא בחי' סוכ"ע אין שום השגה כ"א ויאמינו בה' כו').

גאעא דלא סליק בה כו': ראה זח"ג קסח, א.

דכל מה שיש ביבשה: ראה חולין קכז, א.

הי"ה עם שמי שס"ה: ת"ז בהקדמה (דף ה, א).

ושו"ה לעילא — בחי' התפשטות: באוה"ת כאן ע' תלא יש הגהה:
(וזהו אנכי ה' אלקיך כו' מארץ מצרים פי' מה שיוכל להיות נמשך בחי' אנכי להיות אלקיך ממש הוא נעשה ע"י גלות מצרים כו').

זהגדול הגבור והנורא: עקב י, יז.

חשו"ה דלעילא — שהוא בחי' עלמא דאתכסייא כו': באוה"ת כאן ע' תלא יש הג"ה.

טכל מה שיש ביבשה: נסמן להלן סב, ב.

יבכל ביתי נאמן הוא: במדבר יב, ז.

יאשו"ה הוא והוא — ב' הויות הנ"ל כו': באוה"ת כאן ע' תלא יש הגהה:
(כי הנה שורש ים ויבשה נמשך משני שמות הנ"ל כי ההפרש בין ים ליבשה שהברואים דיבשה אעפ"י שמקבלים חיות מצמח הארץ הרי הם בבחי' ריחוק מן הארץ משא"כ הברואים שבים הם כלולים ומתאחדים הם הים וא"א להם להפרד מן הים כו', וב' בחי' אלו הוא ענין יחו"ע ויחו"ת שביחו"ת הנבראים הם נראים בחי' יש ודבר נפרד שאור אלקות מתלבש בהם ומוסתר מהם אבל יחו"ע הוא בחי' התכללות וביטול במקורן, ושורש ב' בחי' אלו נמשך מב' שמות הנ"ל, כי הנה מבואר בפרדס שי"א שהרצון למעלה הרי עי"ז שעלה ברצונו נתהווה כך כו' ע"ש רק שהי' בבחי' התכללות וביטול הרצון עליון ושיהי' התהוותם בדרך שהם עתה הוא ע"י שם הוי' הב' צוה ונבראו כו' ולכן זהו שורש ענין עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי' שהתכללותם ברצון העליון זהו כמו בחי' התכללות הברואים שבים כו' וע"כ ע"י קי"ס למטה האמינו שיכול להיות גילוי שם הוי' דלעילא בחי' סוכ"ע למטה ממש).

יבשו"ה הוא — הנ"ל כו': באוה"ת שם יש הגהה:
(כי מן המים משיתיהו מעלמא דאתכסיא).

יגאטו יראה: ברכות לג, ב.

ידבנהר יעברו ברגל: תהלים סו, ו.

טוכי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

טזומתחת זרועות עולם: דברים לג, כז.

יזוהכהו לשבעה נחלים: ישעי' יא, טו.

יחוהיתה מסילה לשאר עמו: ישעי' יא, טז.

יטמאן דלא כרע במודים: זח"ב ק, א. זח"ג קסד, א.

כיפה שעה אחת: אבות ד, יז.

כאמהוי"ה דלעילא להוי"ה דלתתא: באוה"ת פ' דברים ע' ח-ט: מה' דלעילא דא"א לשם ה' דז"א וכן פי' בזח"ג נשא קלח, א כמה חילא דמשה דאחית מכילין דרחמי לתתא כו' ע"ש. ובאוה"ת בראשית כרך ד פ' לך לך סד"ה ענין לך לך שמשה השיג בשם הוי' דע"ק.

כבשהי' פסיק טעמי': שמות לד, ו. באוה"ת פ' כי תשא ע' ב'סז וז"ל: ”הפסיק טעמא ע"ד והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ז"א ובין קדה"ק ע"ק המאיר בבינה" ע"ש.

כגחבור וקשור ב' הוי': באוה"ת פ' ויקהל ע' ב'צט: דהיינו שעלמא דאתכסיא יאיר בגילוי בעלמא דאתגליא.

כדויסע משה: שמות טו, כב. מכאן ואילך ראה בארוכה סה"מ תקס"ו ע' קנ ד"ה ויסע משה.

כהויסע בע"כ: מכילתא הובא ברש"י בשלח טו, כב. וראה גם אוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתקצח. מסעי א'שפג. מאמרי אדה"א שמות ע' קלד.

כושור . . בחי' עלמא דאתגלייא: ע' אוה"ת ויחי תד, א. פ' מסעי ע' א'שפג.

כזויורהו ה' עץ הוא עץ החיים: שמות טו, כה. ת"ז תי' כא. מד. ספר הבהיר דף טו (דפוס ווילנא — בהוצאת מרגלית סי' קסא).

כחאז ישיר: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי והנחת הר"מ בן אדה"ז — בסה"מ תקס"ג ע' קנג.
ראה בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
ביאור באוה"ת כרך ז ע' ב'תרסז.
ראה ד"ה זה בסה"מ תרכ"ו ע' סג ואילך. ובסה"מ תרל"ט ע' קנב ואילך.

כטאז ישיר משה: שמות טו, א.

לבאותו צד שירדו . . עלו: תוד"ה כשם (ערכין טו, א).

לאוידעו מצרים: שמות יד, יח.

לבויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר: תהלים קו, יא.

לגבכל דור ודור: פסחים קטז, ב.

לדלמען תזכור את יום צאתך: דברים טז, ג.

להואיתא בתוספתא: רפ"ב דברכות. ראה שו"ע רבינו הזקן סי' סו סעיף יב.
בד"ה והחרים תשל"ד (מהנחה בלתי מוגה) מציין ”דזה מתאים עם מש"כ אדה"ז בשו"ע שלו [או"ח סי' ת"צ סי"ב] דגם בשביעי ושמיני ש"פ אומרים בקידוש ובתפלה זמן חרותינו, אע"פ שיצי"מ היתה כבר בימים הראשונים בכ"ז אומרים גם בימים האחרונים זמן חרותינו.

לועל ג' דברים העולם עומד: אבות א, ב.

לזארי' דאכיל קורבנין: ראה זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א.

לחתפלה כנגד הקרבנות: ברכות כו, ב. ראה לקו"ש חי"א ע' 237.

לטכיצד הוא מרומז בתפלה: בסה"מ תקס"ג ע' קנד נוסחא שני' (הנחת הר"מ בן אדה"ז, מבאר כאן הפסוק ימי שנותינו).

מברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.

מאכל מה שיש ביבשה: חולין קכז, א.
בלקו"ת צו יד, ב, סה"מ תרל"ב ע' קלו — מציין לכאן.

מבוהנה ההפרש שבין יבשה לים: ראה ביאוה"ז מב, ג ואילך. מאמרי אדה"ז פרשיות ע' רנה. רסז. סה"מ תרכ"ח ע' קלז. סה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' ריג. סה"מ תרנ"ב ע' מט.

מגוגם חיותם וקיומם הוא בתוך הים: בסה"מ תקס"ג ע' קנה (בהנחת הר"מ בן אדה"ז): וגם יש עוד הפרש ביניהם שהברואים שבים אין חיותם רק מן הים עצמו שחיותם הוא רק בהמים שהמים מחייהם, וא"א להם לחיות בלתי מים . . שהם נבלעים בהמים והמים הוא חיותם ממש.

מדהנה הארץ תוציא צמחה ועושה פרי למעלה: בסה"מ תקס"ג שם ע' קנה ”הברואים שביבשה אין עיקר חיותם הוא מן הארץ עצמו כ"א ממאכלים". וראה באוה"ת פ' בשלח ע' תלא שמבאר ”דהברואים דיבשה אעפ"י שמקבלים חיות מצמח הארץ הרי הם בחי' ריחוק מן הארץ, משא"כ הברואים שבים הם כלולים ומתאחדים עם הים וא"א להם להפרד מן הים כו'".

מהמן המים משיתהו: שמות ב, י.

מוולכן היה כבד פה: ראה סידור שער בהמ"ז בד"ה מנין לברהמ"ז מן התורה. לקו"ת פ' עקב בד"ה להבין שרש טעם.

מזונחנו מה: שמות טז, ז.

מחועבד הלוי הוא: במדבר יח, כג.

מטשאין בו רק התפעלות הנפש: ראה תורת חיים בראשית דף נח. בסה"מ תקס"ג ע' קס בהנחת הר"מ בן אדה"ז ”שהזמר והניגון הגשמי שאינו לא חכמה ולא דבר חדש כלל, כ"א הוא רק בחי' התפעלות הנפש בלבד [פי' שבהזמר שמזמר אין מלובש בו בחי' חכמה ושכל כלל כ"א רק בחי' התפעלות הנפש בלבד . . .]".

נכך הוא ענין עבודת הלוים: מובא בד"ה עבדו את ה' בשמחה תרל"ט ע' שפז.

נאוגאה הוא בחי' סוכ"ע: ראה המאמר דלהלן, ובתו"ח ד"ה אשירה לה' רלז, א. רנג, א ואילך. באוה"ת מגלת אסתר ע' קפ מביא קטע מכאן. וראה גם סה"מ ה'תש"י ע' קנג.

נבכי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

נגהאותיות נקראים סוסים: ת"ז בהדמה ח, א (כ, ב). ראה ד"ה באתי לגני תשכ"ז אות י.

נדכמ"ש בלק"א: פרק ה.

נהלא בגבורת הסוס יחפץ: תהלים קמז, ח.

נווגבורתך ידברו. וגבורותיך יגידו. להודיע לבני האדם גבורותיו: תהלים קמה, יא, ד. יב.

נזצופה ומביט עד סוף כל הדורות: נוסח ברכת זכרונות דר"ה.

נחוקורא הדורות מראש: ישעי' מא, ד.

נטובמחשבה אחת ברא את העולם: זח"ב כ, א.

סיש קונה עולמו בשעה אחת: ע"ז י, ב.

סאלהנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

סבהאומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.

סגשבחי' האותיות . . רמה והגבי': ראה לקמן סה, ב. ובאוה"ת פ' זו בהגהות על ד"ה אשירה לה' בסופו.

סדבנהר יעברו ברגל . . עיניו בגוים תצפינה והסוררים אל ירומו למו סלה: תהלים סו, ו-ז.

סהעל ג' דברים העולם עומד: אבות א, ב.

סווישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחלתו.

סזורוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

סחאשירה לה': באוה"ת תשא ע' ב'מד מציין שמאמר זה מכ"י הרי"ל. נמצא בבוך 1052 סג, א, ושם נחלק לג' סעיפים.

סטבמאמרי אדה"ז פרשיות בע' תתקיא ביאור על המאמר הנחת כ"ק אדה"א: ביאור מאדמ"ו על תורה שע"פ אשירה לה' כי גאה גאה [ד"ה אדון הנפלאות] בשלח תקס"ו. [באחד מהכת"י נרשם: בשבת שירה תקס"ו]. נדפס בסה"מ תקס"ו ח"א. ובאריכות במאמרי אדה"א פ' בשלח ע' קכב ואילך.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות וקיצורים באוה"ת בשלח ע' תקט. קיצור והבנת הדברים ע' תקפו. הגהות באוה"ת כרך ח ע' ב'תתקסא.
ד"ה אשירה במאמרי אדה"א ע' קח מיוסד על מאמר זה. חלק מהמאמר מובא גם בסה"מ תרל"ג ח"א ע' רלג ואילך.

עשירידה זו צורך עלייה היא: ”וצריך להבין איזה עלי' יכול להיות בהנשמה ע"י ירידתה למטה, ושתהי' עלי' זו למעלה יותר מקודם הירידה" — ד"ה אז ישיר תש"ל (מהנחה בלתי מוגה).

עאחי ה': מלכים-ב ה, טז. וראה לעיל נז, א.

עבבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא: ת"ז תי' י.

עג(הגם . .): המוסגר נמצא גם בכת"י שנעתקו בחיי כ"ק אדה"ז.

עדוהחיות רצוא ושוב כמראה הבזק: יחזקאל א, יג. במאמרי אדה"א כאן ע' ח מפרש: וזהו כדמיון מראה הבזק פי' שהלב כלול מאהבה ויראה שרשפי אש יוצא וחוזר אליו כמראה הבזק שהלהב יוצא וחוזר ונכנס בו".
ענין רו"ש באוה"ת פ' בשלח ע' תקכב מעתיק מכל המאמרים דשם נתבאר ענין זה.

עהנכספה וגם כלתה נפשו: ע"פ תהלים פד, ג.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org