מראי מקומות הערות וציונים, יתרו, דף ס״ז

אויעל אברם ממצרים: בראשית יג, א.

בואתה מחיה את כולם: נחמי' ט, ו.

גאת השמים ואת הארץ אני מלא ומכה"כ: ירמי' כג, כד. ישעי' ו, ג.

דגנבא אפום מחתרתא: סוף ברכות ע"פ גירסת העין יעקב.

הוהנה אהבה זו באה מחמת התבוננות: בקונטרס עץ החיים סעי' ז מבאר שכאן מבואר איך בהכרח שתהיה העבודה דיחו"ע בכאו"א, ובהקיצור שם כתב ”יסביר אשר אף דעבודה דיחו"ע באמיתית מועטים השייכים אלי', מ"מ הכרח לכאו"א להשתדל בזה, ואז, לפי שעה עכ"פ יחפוץ בזה" ע"ש.

ושו"ה ת"ב — כלל: תי' זו ליתא בבוך 1052.

זמלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, ג.

חדבר מלך שלטון: קהלת ח, ד. בסה"מ תקס"ז ע' קמז מבאר המשל.

טוכמאמר ברוך שאמר: ראה גם לעיל נד, א.

יתתברך . . שבח מעשה ידיך: נוסח ברכות ק"ש. בלקו"ת ברכה צז, א. שה"ש מד, ג — מציין לכאן.

יאמן הארץ לרקיע ת"ק שנה: חגיגה יג, א.

יבשו"ה הארץ — ת"ק שנה: בבוך 1052: ת"ק שנה כו' ת"ק שנה כו'.

יגאינו מלובש אלא כח המעשה: בחי' עשי'. בסה"מ תקס"ז ע' קמז-ח מבאר באריכות גם ביצירה ובבריאה.

ידובורא קדושים ישתבח שמך: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קפח.

טוכי הנה כח המעשה: ראה תניא ח"ב פ"ב. לקו"ת קדושים ל, ג.

טזשו"ה בכבודו — רם: בבוך 1052: הוא רם.

יזאני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו. בסה"מ תקס"ז ע' קמח מבאר ”פי' בלתי המצא שם שינוי כלל בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, ואין שם חילוק ג' מדרגו' דבי"ע". קטע מכאן מובא גם בד"ה פסל לך בסה"מ תרל"ד ע' קמ.
ראה המשך תרס"ו ע' פז.

יחאל חיק אביה: ראה תניא פ"נ. וראה לעיל כז, א. לב, ב. מה, ג. לקמן פו, ב.

יטמי לי בשמים: תהלים עג, כה.

כשהנביא מתמה על ישראל . . שאין לכם כלות הנפש: בלקו"ש חי"ז ע' 116 מציין ללקו"ת ר"ה סא, ד. וראה בסה"מ תרל"ד ע' קמא ”והיינו כי ע"י ההתבוננות בבחי' אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו לפי שכללות ההשתלשלות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינו נוגע כלל . . ואי לזאת באיזה יחפוץ אם בהארה הנפרשת או בעצמותו עיקר ומקור לכל, וע"ז מתמה הנביא על ישראל מדוע לא כליתם". ראה גם בסה"מ תרס"ב ע' תטו.

כאשאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה: ראה קונטרס עץ החיים פ"ז.

כבכשל בעוני כחי: תהלים לא, יא.

כגשע"י העונות נכשל ונתחלש כח הנפש: בד"ה פסל לך תרס"ב ע' תטו מוסיף ”ולא דוקא עון ממש אלא הוא לשון עיוות ועקום מה שמעוות ומעקם דרכו לילך אחרי חומריות ותאוות הגוף ונה"ב עד שגם נה"א נסרך ונדבק שאינו יכול ליצא (אַרויסגיין) משם". ראה גם בתרל"ג שם ע' רצה.

כדכי אם עונותיכם: ישעי' נט, ב.

כהואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה: בקונטרס עץ החיים שם ”ואדרבה מורידו כו'".

כוותרא את עני אבותינו: נחמי' ט, ט. בסה"מ תרל"ד הסיום ”ועז"נ ותרא את עני אבותינו אשר במצרים אין עני אלא בדעת שנחלק לחו"ג בחי' אהוי"ר הוא בחי' הכוסף והתשוקה הנ"ל, והוא ע"י שהם במצרים בחי' מיצר הגוף שמגביל ומלביש הנפש עד מאד" ולזה נתנה . . .

כזולזה ניתנה התורה לישראל: ראה ד"ה ויתן לך ש"פ תולדות תרס"ו.

כחשהתורה נק' עוז: ראה מדרש תלים ח, ג. מכילתא בשלח טו, ב. ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמ"ד. שהש"ר פ"א, ד. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תשי"א [לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע] ע' 181.

כטה' עוז לעמו יתן: תהלים כט, יא.

לעושה שלום בפמליא של מעלה: סנהדרין צט, ב. במד"ר יב, ח. ראה אגה"ק סי' יב. לקו"ת שה"ש ז, ד.
בלקו"ת צו טו, ב. אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשפח מציין לכאן.

לאשו"ה התקשרות — היינו: בבוך 1052: הוא.

לבכי התורה — נק' ג"כ תושי': סנהדרין כו, ב. ראה אגה"ק סכ"ב. ערכי הכינויים (לבעל סה"ד) מע' תושי'. ובאוה"ת יתרו ע' תשעח. תשצג.
ראה סה"מ תרמ"א ע' טז.

לגלאום מלאום יאמץ: פסחים מב, ב. רש"י בראשית כה, כג.

לדכיצד הוא העוז של התורה . . הלא גם התורה נתלבשה בענינים גשמיים: בתקס"ז ע' קמט מבאר הקושיא ”כיצד תהי' התורה עוז ותושי' והלא מצד גופי ענייני ההלכות שבתורה הרי הם מלובשים בענינים גשמיים כמו מצות תרומות ומעשרות בתבואות ומצות ציצית בצמר וכיוצא, ואיך יועילו להיות כח ועוז להשגה האלקי' בנפש האלקי' להיות לה עוז וכח במס"נ וכיוצא", ע"ש.

להאורייתא וקוב"ה כולא חד: נסמן לעיל נז, ג.

לווידבר אלקים: שמות כ, א.

לזדלכאורה מלת לאמר אין לה הבנה: ראה לקו"ת במדבר טו, ג. שה"ש מ, ב. מה שנתבאר כאן ראה ד"ה בחודש השלישי תשל"ד (סה"מ מלוקט ח"ד ע' קנה) ושם בהערה 8 נוסף לסה"מ תקס"ז ותו"ח מציין לסה"מ תרנ"ה ע' צא-ב.

לחשו"ה מלת — ואינה: בבוך 1052: שאינה.

לטכמו כל לאמר שבמקרא: ראה סוטה כז, ב. ובארוכה בלקו"ש ח"ו ע' 119 הערה *1.
ובלקו"ת שה"ש (מ, ב) מפרט דהקושיא מ”שאר מצותי' של תורה" (לקוטי שיחות ח"ו ע' 119 הערה 3). ובאוה"ת יתרו ע' תתסו ”שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהקב"ה מדבר למשה לאמר הדיבור לישראל, אבל כאן בעשה"ד אין לומר כן שהרי כל ישראל שמעו בעצמן הדיברות כו'". וראה שם ע' תתעג. ובכרך ח ע' ב'תתקפד.

משהרי כל ישראל שמעו: בד"ה וידבר כו' אנכי תש"ל (הנחה בלתי מוגה) ומפרט ”יותר מזה כמבואר בפדר"א שכל נש"י מראש כל הדורות עד סוף כל הדורות היו בהר סיני וכרתו ברית עם הקב"ה וקבלו את התורה, וא"כ אינו מובן כאן פירוש תיבת לאמר".

מאופב"פ דיבר ה': דברים ה, ד.

מבאת אשר ישנו פה: דברים כט, יד.

מגשמות תנאים ואמוראים: באוה"ת יתרו ע' תשפג מציין: הנה כן משמע בהדיא ברבות פ' יתרו ס"פ כח".

מדדבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב.

מהדברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

מושאין הדבור נעשה נפרד: באוה"ת יתרו ע' תשפג מציין ”הוא ענין נפלא, וע' מזה לעיל סד"ה וארא אל אברהם שזהו בחי' משה". ולהעיר שבתקס"ז אין תי' אלו.

מזתען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב. ראה פי' הפסוק גם בלקו"ת שמע"צ פא, ג. שה"ש מד, ב. ספר המאמרים תש"ד ע' 139.

מחוהודעת לבניך . . מה להלן באימה ויראה: דברים ד, ט. ברכות כב, א. וראה לעיל כב, ב. ובמ"מ לשם.

מטעסק התורה . . הנותן עוז ותעצומות לנפש האלקית: מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'קא: שנותנת כח לנפש האלקית ומתשת כח הנפש הבהמית, והיינו שתוכל הנפש האלוקית להתגבר על נה"ב עד שתכסוף לצאת מנרתקה מאסר הגוף, ע"ש.
ראה בד"ה בחודש השלישי תשל"ד שם לצד הערה 21 ”שע"י לימוד התורה נעשה שינוי (רוממות) בהאדם הלומדה". וראה שם בהערה הנ"ל.

נוהיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

נאואעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה: שמות ג, יז. ח.

נבאנשי יריחו היו כורכין את שמע: פסחים נה, ב. וראה בקונטרס עץ החיים ע' לד. ובספר הערכים-חב"ד ערך אהבת ה'.

נגמלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט. ”פי' גם על גוים מלך אלקי' לפי שהם מקבלים ממ"ח צירופים דאלקים" — תקס"ז ע' קנ.

נדלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ספרי דברים לב, ט.

נהועד . . אחד . . בחילופי דאתוון כמ"ש בזהר: ח"ב קלד, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ח ע' 242.

נושישראל מונים ללבנה: סוכה כט, א. ראה חולין ס, ב. ובחדא"ג למהרש"א בחולין שם.

נזכי הלבנה לית לה מגרמה כלום: ראה זח"ג לג, א. רמט, ב.
”ולהיותה דבוקה בחצי העליון למול נגד אור השמש ע"כ אינה מאירה רק בחצי התחתון שלה ובחצי העליון שבה אינה מאירה כלל כי מפני אור השמש אשר לנגדה בטלה במציאות אל האור של השמש המאיר עלי', אך חצי התחתון שבה מאיר בארץ מחמת הארת השמש כידוע" — תקס"ז ע' קנ.

נחעד שנעשית בבחי' נקודה: ראה אוה"ת כאן ע' תשצה.

נטכך הוא ענין ישראל: ”שנמשלי' ללבנה כי ישראל מונין ללבנה כנודע דגם כללות נ"י לית להו מגרמייהו כלום אלא רק מה שמקבלים מאור ה' המאיר עליהם והוא אור א"ס ב"ה" — תקס"ז ע' קנא.

סכי שמש ומגן הוי"ה אלקים: תהלים פד, יב.

סאוזרחה לכם יראי שמי: מלאכי ג, כ.

סבשבעה שבועות תספר לך: דברים טז, ט.

סגונעשו אז ישראל מוכנים ועומדים: בד"ה בחודש השלישי תשכ"ט מבאר ”שהיו מוכנים לא רק מצד ההמשכה מלמעלה, אלא גם מצד עבודת המטה". ראה חולין ס, ב.

סדויקרא אלקים לאור יום: בראשית א, ה.

סהבד"ה והיה מדי חדש: ראה לקו"ת ברכה צו, ד ואילך.

סולמדבר סיני שירדה שנאה: שבת פט, א.

סזומדבר מלשון דבור . . בתוספת מ' . . להקטין הענין: באוה"ת פ' במדבר ע' כג מציין ע"ז ”ועי' בלקו"ת סד"ה אלה פקודי המשכן ובהביאור שם ספ"ז ובד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג בענין אשר אזכיר את שמי ושם מיירי בבחי' הדיבור בד"ת", ע"ש.

סחויסעו מרפידים: שמות יט, ב.

סטלמה נק' שמה רפידים: סנהדרין קו, א. תדא"ר פרק כד.

עמשה ידבר: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ו ע' רד, ”חג השבועות". ובכת"י א' נוסף ”בק"ק לאזני".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הנחה אחרת עם הגהות באוה"ת יתרו ע' תתמג, עוד הערות בע' תתלג. ראה שער אמונה לאדה"א פרק נד (דף פז, א).
ד"ה זה נזכר בסה"מ תרס"ה ע' ה.

עאמשה ידבר והאלקים יעננו בקול: שמות יט, יט.

עבבקולו של משה: ברכות מה, א.

עגמה דבר משה: באוה"ת פ' יתרו ע' תתמד: ורש"י פי' בחומש דמשה ידבר קאי על שאר הדברות . . והרמב"ן השיג ע"ז.

עדאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו: מכות כד, א. ע' מו"נ ח"ב פל"ג. תניא פרק כ.

עהאנכי עומד בין ה': דברים ה, ה.

עודאיתא בגמרא דאמר רב יוסף: פסחים סח, ב.

עזומהו ענין מ"ת . . אברהם אבינו ע"ה: לעיל יא, ד מציין לכאן ”ועמ"ש ע"פ משה ידבר שם נת' היטב ההפרש בין מה שקיים אברהם כל התורה כו' למ"ת עולה בקנה א' עם מ"ש כאן [בתו"א יא, ד]". ראה מאמרי אדמו"ר הזקן — הנחות הר"פ ז"ל ע' ז. אוה"ת דרושים לשבועות ע' קסח. ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק תרנ"ד.

עחקיים אברהם אע"ה . . ואפי' עירובי תבשילין: יומא כח, ב. ראה קידושין פב, א. ראה לקמן צו, ג ואילך. אוה"ת פ' ראה ע' תשנז.
הענין בארוכה בסה"מ תקס"ב ע' יא. אוה"ת תשא ע' א'תתקסו. וראה בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' יב.

עטוישמר משמרתי: בראשית כו, ה.

פובודאי לימד ג"כ ליצחק: ב"ר פצ"ה ג': והי' [אברהם] משמר דקדוקי תורה והי' מלמד את בניו. ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ג. וראה רמב"ן עה"ת בראשית כו, ה. והמאירי בפתיחה למסכת אבות כתב ”למדו יושר הנהגותיו והליכותיו הליכות אלי מלכי בקודש, ומסר לו סודות חכמתו חקותיו ותורותיו".

פאליעקב ובניו: באוה"ת פ' יתרו ע' תתמד מוסיף: ”כפי' רש"י פ' ויגש ע"פ וירא את העגלות כו' בפ' עגלה ערופה פירש ממנו".

פבדרמ"ח פקודין: ראה ת"ז תי' ל. ראה בד"ה אדון עולם תש"ג ע' 14. ושם מציין שבד"ה זה ”מבאר דהגדלות בכלים דז"א נעשה ע"י המשכת האור, דכאשר הכלי הוא כלי לקבל את האור הנה ע"י ריבוי האור בהכלי נעשה הגדלה בהכלי כמו שאנו רואים במוחש בהשוקדים במושכלות הנה כל מה שמרבים לשקוד הנה מתרחב כלי שכלם". ע"ש.

פגע"פ מ"ש בזהר . . לאתקנא רזא דשמיה: ראה גם לעיל מט, ד. לקו"ת פ' מצורע כה, א. עקב טז, ב. שה"ש ג, א.
בסה"מ תרס"ה ע' כה מציין לכאן.

פדשו"ה שאינן: בבוך 1824: שאינו.

פהוכמ"ש בת"ז: בהקדמה (פתח אליהו).

פוכי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

פזכי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

פחועושה חסד לאלפים: שמות כ, ו.

פטעולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

צהוי"ה בנקוד פת"ח היא בחכמה: בסה"מ תרנ"ה ע' נ נוסף: ובפרד"ס שער השמות פ"ג כ' דשם י"ה הוא השם דבחי' חכ'.

צאחסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

צבבשיעורים לתניא אגה"ק סי' כ' נסמן: ע"ח שמ"ז פי"ב. ובכ"מ.

צגאיהו וחיוהי חד: בת"ז בהקדמה (ג, א).

צדדהיינו כענין הוא המדע הוא היודע: וכ"ה לקמן עא, א. ובסה"מ תקס"ו ע' רו כתב: כמו עד"מ האדם בחיות נפשו שמלובשת באיבריו שמתאחד הוא עם האיברים והכל נחשב כא' כך גם בחי' התפשטות ההארה מאור א"ס בנאצלים באורות וכלים . . מפני שהמה מיוחדי' בו בתכלית, ע"ש.

צהלך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

צוהמשכת החיות: באוה"ת הגהות למאמר זה ע' תתמה הגי': התהוות.