מראי מקומות הערות וציונים, בשלח, דף ס״ה

אוכמאמר הזהר לא תתערון מידי: זח"ב מז, ב.

בשאם תתערון אזי . . אתעדל"ע . . כפי האתעדל"ת: בלקו"ש חי"ח ע' 354 הערה 25 ”ואולי י"ל שיש בזה ב' אופנים: א) שמלכתחילה נמשך כפי אתעדל"ת. ב) שבבואה לתתא נשתנית כפי האתעדל"ת", ע"ש.

גוכמאמר הזהר לא תתערון מידי . . ולכן תחרישון: קטע זה מובא בביאוה"ז לצ"צ כרך א ע' צב. ושם ע' צג: שענין שתיקה זו אינה כפשוטו ממש, אלא ע"ד מלה בסלע משתוקה בתרין, שהשתיקה הוא בחי' ביטול שלמעלה מהדבור דקום עשה, ע"ש.

דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, ב.

העד יעבור עמך ה': שמות טו, טז.

וויאמר משה אכלוהו היום: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ח ע' כח. ביאור בע' לד. והנחת הר"פ בס' הנחות הר"פ ע' עב באריכות.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת בשלח ע' תקצה. [הגהות הצ"צ הם ביאורים שמבארים כל ענין וענין מהמאמר]. עוד הגהות וקיצורים בע' תרח. קיצור מן גוף הדרוש שבת"א בע' תרכד. ועוד הגהות בע' תרכח. ביאור בע' תרלא בציון ”ביאור הדברים ע"פ ויאמר משה אכלוהו היום". — והוא להנדפס בסה"מ תקס"ח ע' לד. ד"ה מי זאת הנשקפה תרל"ט ח"ב ע' שפט מיוסד על מאמר זה.
באוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתקסח. ובאוה"ת האזינו ע' א'תרמו מציין הצ"צ שמאמר זה עם ד"ה אני ישנה הנדפס בלקו"ת שה"ש נאמרו בשבת אחד. וכן נראה בסה"מ תקס"ח שעל המאמר אני ישנה נרשם ליל שבת פ' בשלח על החתונה, ועל ד"ה ויאמר משה נרשם ”יום שבת פ' בשלח על החתונה הנ"ל".
בארוכה נתבאר במאמרי אדה"א שמות ע' קנו. שער האמונה לאדה"א ע' לג, ב. ד"ה ויענך וירעיבך בסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תו וע' תטו מיוסד על מאמר זה. ד"ה ויאמר . . אכלוהו היום תשל"ו. וראה פלח הרמון שמות ע' רז.
בלקו"ת אחרי מ, א מציין לכאן.

זויאמר משה אכלוהו היום: שמות טז, כה. להעיר שבהנחת הר"פ מצטט מן הפסוק גם התיבות ”היום לא תמצאוהו" וכן בהקושיות על הפסוק מדייק תי' אלו. ובסה"מ תקס"ח מביא מן הפסוק ”כי שבת היום לה'" וכן מדייק בתחילת המאמר ”ומה הטעם שאמר להעדר השפעת המן בשבת כי שבת היום לה'". באוה"ת מבאר ענין ג' סעודות דשבת. וראה שם ע' תרב ואילך בענין הנ"ל.

חלהבין למה לא ירד המן בשבת . . אינן נעצרין אפי' בשבת: ומפרש באוה"ת כאן ע' תקצה ”א"כ מהו ענין שנאמר גבי מן היום לא תמצאוהו כי שבת היום לה' דמשמע שמפני שהוא בחי' שביתה א"א להיות ירידת המן ומאי שנא מכל ההשפעות שנמשכין בשבת". ובסה"מ תקס"ח ע' כח מדייק ”שהרי גם העשב צומח כמו בחול ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה אותו וכו', וא"כ הכל נשפע מלמעלה מעילה לעילה גם בשבת ולמה המן דוקא לא נשפע ויורד בשבת ומה זה הטעם שאמר להעדר השפעת המן בשבת כי שבת היום לה' כו'".
ובהנחת הר"פ ע' עב ”והלא כל ההשפעות גשמי' נשפעים גם בשבת גשם וכו' גם העשב בשדה צומח גם בשבת ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וא"כ הכל נשפע מעילא לעילא גם בשבת ומה נשתנה המן אשר אמר כי שבת היום לא תמצאוהו".

טאינן נעצרים אפי' בשבת: ב"ר י, ד.

יכל השפעות שבעוה"ז הגשמי אינן נעצרין אפי' בשבת: במאמרי אדה"א שמות ע' קנו מקשה ”א"כ מה זו השביתה בשבת דגם בשבת ראשון היו כל השפעות והמשכות למטה כמו בחול ואיך אמר וישבות, ומפרש שעיקר השביתה למעלה היא ברוחניות בלבד ע"ש. ראה סידור קמא, ב ד"ה מצה זו תר"מ סעי' נז. וראה בארוכה בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'סא ואילך.

יאאין לך עשב: ב"ר פ"י, ו.

יבהנני ממטיר לכם: שמות טז, ד.

יגס"ר אותיות כנגד ס"ר נשמות: מגלה עמוקות אופן קפו.
ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ח ע' רמא. לקו"ש ח"ב ע' 333 הערה 118.

ידאותיות מלשון אתא בוקר: ישעי' כא, יב. וראה גם לעיל מב, ב. לקמן עא, א. ובמ"מ לשם. וראה בד"ה ושבתי בשלום תשמ"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קסד) הערה 86 שמצויין לכמה מקומות בדא"ח.

טואותיות סוסים: ראה לעיל בד"ה לסוסתי.

טזכי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח. בסה"מ תקס"ח ובהנחת הר"פ יש כאן אריכות דברים בהטעם שהאותיות נקראים סוסים.

יזאני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

יחהארה דהארה: באוה"ת כאן ע' תרט: ראה באגה"ק סי' כ ד"ה איהו וחיוהי. ובע' תקצו מוסיף ”והוא בחי' אותיות והתגלות הארה מבחי' מחה"ק".

יטכי . . וירם קרן לעמו: תהלים קמח, יד. בהנחת הר"פ ובסה"מ תקס"ח ובאוה"ת נתבאר הפסוק באריכות יותר.

כבמי נמלך: ב"ר בתחלתו.

כאכשם שא"א לעולם בלא רוחות כך כו': תענית ג, ב. זח"ב ה, ב. וראה לקו"ת אחרי כו, א. אוה"ת בראשית כרך ג תקנז, ב (מלק"ת לג"פ לב, ד). אוה"ת נ"ך ע' תקח. ספר החקירה ס, ב. מים רבים תרל"ו פרק קה ואילך. ד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק יב.
באוה"ת כאן ע' תרי ואילך מביא מד"ה עולת תמיד לאדה"ז ביאור ענין הרוח המנשב.

כבאלא הענין כי: בבוך 1053 יד, א נוסף: כי לפי פשוטו של מקרא: רוחות.

כגכי רוחות הם ו"ק: בספר החקירה ס, ב כ' ורוחות אלו דהיינו ו"ק נתהוו יש מאין ע"י מי ברא אלה בחי' הפרסא כנ"ל [בספר החקירה שם] המסתיר להיות מקום גשמי ו"ק, אמנם שרש ו"ק הגשמיים נמשך תחלה מבחי' ו"ק הרוחניים שהם מדות העליונות ע"ש. וראה באוה"ת בלק ע' א'ח.

כדשהם עיקר העולם: ראה שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).
בלקו"ת אחרי מ, א מציין לכאן.

כהשזהו גבול המקום: ראה ס' החקירה עו, א ובאוה"ת נ"ך ע' תה שכתב ”מפרש דבחי' מקום זהו ו"ק דז"א היינו ג"כ מפני שהם שרש ממכ"ע שמהם נשתלשל ו"ק הגשמיים צפון ודרום וכמ"ש עוד בתו"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם בפי' הוי' אחד". ע"ש.

כוהנה מקום אתי: שמות לג, כא. ראה ב"ר פס"ח, ט. לקו"ת בהוספות לויקרא נא, ב.
באוה"ת כאן ע' תרו כתב בשם הש"ך על התורה ”מן מ"ם נו"ן במילואו גימטריא מקום".
בסה"מ תר"מ ח"ב ע' תקסא: ורבינו ז"ל כ' שמפרש מקום מל' ממכ"ע כ"פ בד"ה והתהלכתי [=הנחת הר"פ ע' קנז] ובלקו"ת שלח בביאור מקושש [=מג, א]. ובפ' בחוקתי בד"ה בשברי [=לקו"ת בחוקתי מח, ב]. ובתו"א בד"ה אכלוהו היום [=כאן] ובד"ה וארא בפי' הוי' אחד [=קנה, ב]. ובד"ה כי אברהם לא ידענו [=צג, ב]. וראה בסה"מ תרס"ו ע' לו.

כזוכל נשמה יש לה אות אחת בתורה שהיא ממשכת אותו אות: בהנחת הר"פ ע' עג מבאר: ”שהאותיות הוא לשון הבאה ונק' סוסים להמשיך ממקום גבוה כו' ועל ידם ירד אור אלקי בי' מאמרות ברא קוב"ה עלמא": וזהו ה' בצאתך.
באוה"ת כאן ע' תרכה הקשה ”הלא העולמות נבראו ע"י אותיות דע"מ ומה צורך להמשכת אותיות התורה".

כחה' בצאתך משעיר כו' ארץ רעשה: שופטים ה, ד. ראה אוה"ת נ"ך שופטים ע' ט ”שההמשכה עליונה להיות אותיות התורה נק' ג"כ שעיר בחי' שערות וכן פי' בד"ה תורה צוה ספ"א ענין וזרח משעיר".
וראה גם בלקו"ת קרח נג, א.

כטשעיר היינו בחי' שערות: ראה לקו"ת ברכה צד, ב. צה, ג.

להנה גם המלאכים בקשו: בהנחת הר"פ ליתא תי' ”גם". ושם באריכות יותר. וראה באוה"ת כאן ע' תריב הג"ה לכאן ההפרש מה שמבאר כאן למה שמבאר לקמן בפ' יתרו בד"ה זכור ושמור בענין בקשת המלאכים.

לאהמלאכים בקשו תנה הודך על השמים: שבת פח, ב.

לבובכל יום חייב אדם לראות: פסחים קטז, ב.

לגונק' בזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב. ראה גם לעיל ט, א.

לדאכלתי יערי עם דבשי: שה"ש ה, א.

להמצרף לכסף: משלי כז, כא.

לושהגו סיגים מכסף: משלי כה, ד. וראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשלז: ”ופי' המ"צ הגו ענין הסרה כמו כאשר הוגה מן המסלה בשמואל ב' סי' כ' פסוק י"ג. ורש"י פי' הגו וכן הוגה לשון המשכה" ע"ש עוד.
ראה סה"מ תרכ"ז ע' רנ. סה"מ תרכ"ט ע' שסב.

לזבשמ"ע סלח לנו: ראה לקמן צה, ג. לקו"ת בהעלותך ל, ב.

לחצדיק אוכל לשובע נפשו: משלי יג, כה.

לטובחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.

מובכח זה מתפלל: בהנחת הר"פ ע' עד: מתפלל ונתפעל במס"נ.

מאוקראת לשבת ענג . . אז תתענג: ישעי' נח, יג. יד.

מבדא היא סעודתא דע"ק: ראה זח"ב פח, ב.

מגואין נמשך בו פסולת כלל: ראה אוה"ת בשלח ע' תרו.

מדוכך יש הפרש בין תפלת החול: מובא באוה"ת ויצא כרך תתמג, א.

מהותעל שכבת הטל: שמות טז, יד.

מוטל שאין לו הפסק: תענית ג, א.

מזמבחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת: ראה סידור קז, ג: ששרש הטל של המן הוא מבחי' אורות עליונים ביותר שלמעלה מבחי' התוהו והתיקון דהיינו שלמעלה גם מבחי' עקודים ונקודים.

מחדבר יום ביומו: שמות טז, ד. ראה אוה"ת פנחס ע' א'קנה. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' א'סב. א'פו.

מטארז"ל כי מי שיש לו פת בסלו: סוטה מח, ב.

נדאיתא בס"י: ראה פ"ג מ"ה. וראה לעיל סג, ד.

נאנער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו . . קמי קוב"ה מי איכא זקנה: יבמות טז, ב. זח"א קסב, א. ראה אוה"ת חנוכה כרך ב שב, ב.

נבעיני האדם לא תשבענה: משלי כז, כ.

נגוזהו ענין המן: באוה"ת תצוה ע' א'תרמט הגי' בגוכתי"ק אדמו"ר הצ"צ: מן.

נדשלמעלה מהזמן כו': באוה"ת שם ”נשמע אשר ענין דבר יום ביומו זהו כשההמשכה באה מבחי' אני ה' לא שניתי שלמעלה מהזמן" ע"ש.

נההיום לא תמצאוהו בשדה: שמות טז, כה.

נושהוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת: בענין זה ראה לקו"ת פ' ואתחנן ד"ה ואתחנן. לקו"ת האזינו הא'.

נזישא ה' פניו אליך: במדבר ו, כו.

נחברדת הטל על המחנה: במדבר יא, ט.

נטקוצותיו רסיסי לילה . . קוצותיו תלתלים: שה"ש ה, ב. יא.

סה' בצאתך משעיר: שופטים ה, ד.

סאהמן לבד לא ירד בשבת: ראה תו"ח (כת"י הר"ש) בשלח שב, א ואילך. אוה"ת בשלח ע' תרלט. המשך תער"ב ח"ב ע' א'סא.

סבעליית העולמות שבשבת זהו רק בפנימיות: בלקו"ת תזריע כא, ג מציין לכאן.

סגמשא"כ המן . . מבחי' טל: ראה ביאוה"ז לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' תכב.
באוה"ת כאן ע' תרה: ”בת"א מבואר הטעם שלא ירד מן בשבת כי הוא נמשך ממו"ס טלא דבדולחא, ולפי שבשבת עליות העולמות אי אפשר למן לירד, וא"כ קשה איך ימצאוהו לע"ל שהוא יום שכולו שבת ונק' שבת בשבתו שהוא עלייה יתירה משבת דעכשיו", ומבאר שזהו ענין שלע"ל שחקים טוחנין מן לצדיקים. וראה גם ע' תרו.

סדשו"ה עלייה — דהעלי' בבחי' פנימיות: ראה לקו"ת תזריע כא, ג. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקיג: ”(שנתעלו המדות והדיבור להיות בבחי' חו"ב כו' מהרי"ל)".

סהלהבין ענין לחם משנה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
וראה גם פלח הרמון שמות ע' קצב.

סוזה בצד זה: פע"ח שער השבת פי"ז מ"ח. ליל שבת פ"ד מ"ב. וראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' מ.

סזברכת הזן משה תקן: ברכות מח, ב. זח"ג עדר, א. ראה בסידור בדרוש בהמ"ז ובהגהות ע"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ באוה"ת פ' עקב. ראה לקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 44.

סחעל הארץ זו ברכת הארץ: ברכות מח, ב. ובלקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 45 מציין ע"ז ”כ"ה פירוש הפשוט שהברכה היא רק על הארץ (דמפקא מזון). וראה ב"ח לטור שם [או"ח סי' קפז] ס"א. שו"ע אדה"ז שם. אבל בלקו"ת עקב [יד, ב] סידור (קט, א) דמזון בברכת הארץ קאי על לחם מן הארץ. ולהעיר מברכ"י או"ח סי' רח סק"י שהביא מכפתור ופרח ואגודה דחותם בא"י ”על הארץ ועל מזונה".

סטאין מזכירים כלל מעין ב' ברכות האחרות: ראה בשו"ע אדה"ז סי' קפז סעי' ג.

עכי על כל מוצא פי ה': דברים ח, ג.

עאאין לך עשב: זח"א רנא, א. מו"נ ח"ב פ"י. אגה"ק סוס"י כ.

עבהלא גם האדם נשתלשל ממאמר נעשה אדם: לקו"ת להאריז"ל פ' עקב. וראה לקו"ת לכ"ק אדמו"ר הזקן צו יג, ב. בהביאור לד"ה להבין שינוי הברכות תקס"ח. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ז"ל ע' צז. ובד"ה באתי לגני תשי"ד.

עגאלא קאי על נפש האלקית: ראה לקמן יתרו עד, א. לקו"ת צו יג, סע"ב ואילך. מסעי צו, א.

עדשרש ענין תהו ותיקון: בלקו"ת פ' צו יג, ב מציין לכאן, דבחי' דצ"ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו והאדם שרשו מבחי' עולם התיקון ע"ש. וראה גם באוה"ת פ' אמור לז, ג ואילך.

עהאדם בגימטריא שם מ"ה: נסמן לעיל נב, ב.

עושבחי' תהו הוא בחי' נקודות זו תחת זו: ראה ע"ח שער י' פ"ה בארוכה נתבאר בתורת חיים בראשית ט, א ואילך. שם פ' נח סט, ג ואילך. וראה לעיל נב, א.

עזוכאו"א אינו יכול לסבול חבירו: ראה בהמשך תער"ב ח"א פרק רלז: ”דספי' דתהו היו בחי' שלימות כאו"א בפ"ע ולא רצו להשפיע אל הספי' האחרת ולא לקבל שפעה ממנה כו' ושרש סיבת הדבר הוא הישות". ע"ש בקיצור מפני מה לא רצו להשפיע. וע"ש בפרק רלח.

עחוימת וימלך: סוף פ' וישלח.

עטשם מ"ה החדש: ראה לקמן קג, ב ובמ"מ לשם.