מראי מקומות הערות וציונים, ויחי, דף מ״ו

אה' שמעתי שמעך: חבקוק ג, ב.

בויתן לי וגו' שמזה יהי' התקרבות מלמעלה (ושנואה שאינה: בבוך 1824: ויתן לי בן שמזה נולד בחי' התקרבות למעלה בחי' שוב שלמטה (ושנואה היינו. באוה"ת בראשית כרך ו תתשמ, ב (נדפס מגוכתי"ק הצ"צ) הגי': ויתן לי בן.

גויאהב גם את רחל מלאה: בראשית כט, ל.

דבזהר בלק: קצא, א.

הוע' במ"א דלכאורה: ראה לקו"ת ואתחנן יב, ד. ובכ"מ.

ואין עמידה אלא תפלה . . ידך בעורף אויביך, כי המל': בבוך 1824: ”אין עמידה כו' כי אהבה הוא יש בחי' ידך בעורף אויביך, עורף דייקא שהפנימי' צ"ל סו"מ כו' וכך הנה המל' יש לה עליות וירידות הפעם אודה כו' שבשחרית כך ובמנחה כך ובשבת ומוסף כו', ובלילה ותתן טרף לביתה לברר בירורין ומלכותו בכל משלה ואין בירור אלא בבחי' אחוריים כי הפנימי' ממילא נכלל כנר בפני האבוקה וכנודע מויברך יעקב את פרעה מה ההוא סטרא קטיל ואפיק נשמתא כו' שיורד ומסטין ועולה ומקטרג שלא די במה שלוקח נשמתו אלא גם הגוף וכמו גזלן שנוטל הנשמה והורג הגוף ג"כ כו' ולא די בהעלאת הנשמה בלידת הרבה ישראל אלא גם את רוח הטומאה אעביר כו' ובלע המות לנצח וכדי שיהי' כח לזאת הוצרך להיות ויברך יעקב כו'. [ראה באוה"ת בראשית כרך ו ע' תתשמא, א שקטע זה נמצא שם בסוף המאמר].

זכתר שהוא לשון שתיקה: ראה בהנסמן לעיל יט, ד.

חכתר לי זעיר: איוב לו, ב. ראה לעיל יט, ד במ"מ.

טכמ"ש במ"א בענין יונת אלם: לעיל יט, ד.

יותתן טרף: משלי לא, טו.

יאאבא יסד ברתא: נסמן לעיל ד, ג. מד, א.

יבוכן הנשמה ירדה צורך עלי': ובבוך 1824: וכן הנשמה שירדה בגוף וצריך להעלותה נק' ג"כ תשובה כי בירור ותשובה הכל ענין אחד. והנה ההתקרבות.

יגכיתרון האור הבא מן החשך: ובבוך 1824 נוסף בסיום המאמר: שלכן הם הברורים שבטי י"ה או"א עדות לישראל מלמעלה למטה להודות לשם הוי"ה פי' לעשות בחי' הודאה בשם ה' כנ"ל.

ידכמ"ש במ"א בענין ויברך יעקב את פרעה: אולי הכוונה לביאוה"ז לאדה"א קלה, ב. עם הגהות בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשכז.

טואסרי לגפן עירה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
אוה"ת כרך ה תתרז, א. המאמר עם הגהות בכרך ו תתשכח, ב. תתשלו, ב. ובכרך ז תתתסח, ב. פלח הרמון בראשית קכה, א.
המאמר הוא משנת תקס"ד. ראה ברשימת המאמרים שם ע' שמה הערה 21.
בענין המבואר בהמאמר מעלת מדרי' הצדיקים ומעלת עבודת הבע"ת ואהבה רבה ואהבה בתענוגים — ראה בקונטרס העבודה בסופו מכתב מד' שבט תרצ"א, מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ זצוקללה"ה.
בלקו"ת בלק עד, א. נצבים נ, א. שה"ש יז, ב. כ, ד. לז, ג. מציין לד"ה זה.

טזאסרי לגפן עירה: בראשית מט, יא.

יזמקרא זה נאמר לימות המשיח: ראה תרגום אונקלוס ורש"י ע"פ עד כי יבא שילה.

יחאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד בלבד: ברכות לד, ב. סנהדרין צא, ב. זח"א קלט, א.

יטועיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהי' בימות המשיח: בקובץ ליובאַוויטש שנה ב' חוברת ד' מציין על זה כ"ק אדמו"ר זי"ע בע' 58 בהערה 8 ”ראה ד"ה וככה תרל"ז (תורת שמואל שער רביעי) פרק יז ואילך. וכן משמע גם ברמב"ם הל' תשובה סוף פ"ט וסוף הלכות מלכים, אבל הרמב"ם לשיטתו דאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שיעבוד מלכיות בלבד דפליגא על מרז"ל דשבת (קנא, ב)".

כלעבדה ולשמרה: בראשית ב, טו.

כאלעבדה זו מ"ע, ולשמרה זו מל"ת: ראה תרגום יונתן עה"פ. זח"א כז, א. ת"ז סוף תי' נד. זח"ג קסה, ב. של"ה טז, א. ילקוט ראובני ואור החיים עה"פ.

כבויגרש את האדם: בראשית ג, כד.

כגשכמה מצוות התלוים בארץ דוקא: ראה רמב"ן ס"פ אחרי יח, כד. לקו"ת שלח לו, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה.

כדכמעט ארבע הידות: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רסו הערה פ"ז.

כהדלכאורה התפלה במעלה העליונה יותר . . ולמה יהי' הקרבנות במעלה העליונה . . כמצות רצונך: באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תשפו מבאר ”י"ל התירוץ שע"י הקרבנות יש שני הדברים היינו העלאת נפש הבהמה גשמיות לשרשה וגם נה"ב שבאדם מתעלה ג"כ עי"ז לשרשה במרכבה", ע"ש.

כווביום השבת שני כבשים: פינחס כח, ט.

כזגפן ממצרים תסיע: תהלים פ, ט.

כחשכנס"י נמשלו לגפן: חולין צב, א. זח"א רלט, ב.

כטלא היו מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות: באוה"ת כאן ע' תתשכט מציין: ”ספ"ח [מ"ו] דמנחות במשנה". ובגמ' מנחות (הוא פ"ט) פו, סע"ב במשנה.

ללב נשבר ונדכה: ראה לקו"ת ר"ה סב, א. אוה"ת חקת ע' תתל.

לאנכנס יין יצא סוד: נסמן לעיל מד, ב.

לבוינוחו בו ישראל: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' לא.
באוה"ת תצוה כרך ח ע' ג'סח: ”שבהם וע"י נתעלה בחי' שמן בקדושת אור א"ס עצמו".

לגוינוחו בו ישראל מקדשי שמך: באוה"ת פ' תבוא ע' תתשח יש הגה"ה לכאן.

לדכי קדוש אני וקדושתי למעלה מקדושתכם: ויקרא יט, ב. ויק"ר כד, ט.

להכמ"ש עושה פלא: שמות טו, יא.

לווהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

לזכולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

לחבי"ה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד.

לטוביו"ד נברא העוה"ב . . ובה"א נברא עוה"ז: מנחות כט, ב.

מעין לא ראתה אלקים זולתך: ישעי' סד, ג.

מאישראל הם מקדשי שמך: ראה אוה"ת פ' שמות ע' ג. לא.

מבבאתעדל"ת תלוי אתדל"ע: ראה זהר לך פח, א. ויצא קסד, א. ויחי רלה, א. רמד, א. מאמר אדה"א דברים ח"א ע' קצח. וש"נ.

מגהקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. וראה לעיל לד, ד.

מדיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט: אבות ד, יז.

מהוהנה מן המצות נעשה לבושים: באוה"ת פ' תבוא ע' תתשח מציין לכאן. ולד"ה תורה צוה (שנדפס בסה"מ תקס"ו ע' שסז ועם הגהות באוה"ת ברכה ע' א'תתנו). ”עיין בד"ה תורה צוה שלא נדפס בלקו"ת, לבוש מלכות עמ"ש ע"פ ויעבור שנתעטף כש"ץ".

מוכמ"ש בזוהר: ח"א רכד, א. ראה לעיל טז, א ובמ"מ לשם.

מזנפשו צרורה בצרור החיים: באוה"ת פ' תבא שם ”בצרור החיים בארצות החיים ארץ עילאה בינה ששם מאיר החיים מע"ק שהם חיי ז"א חיי עולם ועמ"ש ע"פ ועשית בגדי קודש".

מחפושעי ישראל מלאים מצות: עירובין יט, א. ראה ד"ה ומקנה רב תרס"ו.

מטתחת אשר לא עבדת: דברים כח, מז.

נומ"מ אין ממשיכין כלום: ראה גם לקו"ת שלח לט, א. שה"ש יז, ב.
באוה"ת תבוא ע' תתשח ”כי המצות צ"ל עבדת בשמחה עבודת עבד עול מצות" ע"ש בארוכה.

נאזאת נחמתי בעניי: תהלים קיט, נ.
בתורת חיים פ' ויחי רלז, ב: פי' בעניי ריבוי המרירות שמצד הגוף הנק' עוני כו' זאת נחמתי כי אמרת ה' במעשה המצות הוא חיות ומזון הנפש.

נבואין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף: ראה תניא פל"א (מ, ב).

נגשו"ה עד"מ — כך הנה אפי' פושעי ישראל: התוכן מובא באוה"ת חנוכה ע' שכב, א.

נדאת פושעים נמנו: ע"פ ישעי' נג, יב.

נהשהוא ענין התגברות הנפש לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה אוה"ת וישלח כרך ה תתפא, א.

נופי' סותו מלשון מסוה: שמות לד, לג. כ"ה בראב"ע וחזקוני לבראשית מט, יא. וראה באוה"ת ויחי כרך ה תתרט, א שכ"פ באוה"ח. אבל רש"י, הרד"ק והקורקע' שהוא מלשון מין בגד ע"ש. ראה גם אוה"ת נ"ך כרך א ע' רפה.

נזשיש ב' בחינות לבושין: באוה"ת וישלח רמג, א. תצוה ע' א'תר מציין לכאן.

נחהביטו אליו ונהרו: תהלים לד, ו.

נטבמקום שבע"ת עומדים: נסמן לעיל כב, ג.

סוהנה זהו כל עבודתינו בקיום המצות: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קפג עם איזה הוספות.

סאתהיה הנפש צרורה: בתרל"ג כרך א ע' קפג מוסיף כ"ק אדמו"ר מהר"ש ”וע' מענין צרורה כו' את הוי' בד"ה אם בחוקתי תלכו (כ"ו)" — סה"מ תרכ"ו (הוצאת תשמ"ט) ע' צה.

סבונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

סגוהעלאת ניצוצות שנפלו אפילו הבהמות: בסה"מ תרל"ג שם ע' קפג נמצא הגה"ה ”שיוכלו להעלותם ולא ע"י שיוכללו בבחי' מדבר כמו ע"י אכילת אדם שם מ"ה, כ"א שיתעלו הם עצמם ע"י קיום המצות שיהי' אז כמצות רצונך כו'".

סדואדם אין לעבוד: בראשית ב, ה.

סהלעבדה ולשמרה. אלא שאח"כ: בסה"מ תרל"ג ע' קפד: ואם לא חטא עה"ד הי' אז שלימות המעשה אלא שע"י חטא עה"ד כתי': אח"כ.

סוויגרש את האדם: בסה"מ תרל"ג ע' קפד נוסף: כמארז"ל במד"ר שדן אותו בשילוחין ובגירושין: ארוכה.

סזהנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

סחמא"ד הוא אותיות אד"ם: ב"ר פ"ח, ה ובפרש"י לב"ר שם. לקו"ת שה"ש כט, ד. וראה המשך וככה תרל"ז פכ"ב.
ראה הוספה בסה"מ תרל"ג שם ע' קפד ושם מציין לספר הגלגולים פי"ט.

סטר"ת אדם . . משיח: ראה ספר הגלגולים ספ"א. ראה גם סה"מ תקס"ז ע' לט. מאמרי אדה"א פרשיות ח"ב ע' תקפט. ביאוה"ז לאדה"א קב, א. מאמרי אדה"א ויקרא ע' קצז. ספר החקירה ע, א. סה"מ תרל"ד ע' רסז. המשך וככה תרל"ז פרק כ.

עשבזמן ימות המשיח . . זמן קיום המצות בשלימות: ראה גם תו"ח ויחי צה, א ואילך. אוה"ת ויחי כרך ו תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.

עאכמצות רצונך: לשון תפלת מוסף.

עבשיהי' הקרבת קרבנות כמצות רצונך: באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקעד מציין ע"ז: ”ובזה יובן מ"ש בתו"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בענין כמצות רצונך דהיינו הקרבנות ממש משא"כ בתפלה שכנגד הקרבנות כו' ע"ש והיינו כי אף שהתפלה הוא בירור נה"ב שבאדם מ"מ נה"ב שבאדם הוא הנפש השכלית ממש וכבר נת' שהביטול שבבהמה ממש שרשה ממדריגות עליונות שלמעלה מהשכל כו' וזהו נמשך ע"י הקרבן ממש" עכ"ל, ע"ש.