מראי מקומות הערות וציונים, נח, דף ח׳

אמים רבים: משנת תקס"ח. הנחת הר"פ בסה"מ הנחות הר"פ ע' סט בכותרת ”פ' נח שקלאב". והביאור שם ע' נח.
ראה ברשימת המאמרים דשנת תקס"ח במאמרי אדה"ז תקס"ח כרך ב ע' תתקכה הערה 2.
הגהות וביאור באוה"ת בראשית כרך ג תרט, א (מלקו"ת לג"פ עם שינויים, ושם נדפס המאמר עם הגהות).
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
לכללות מאמר זה ראה: ד"ה אלה תולדות נח — מאמרי אדה"א בראשית ע' ק. ד"ה מים רבים תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 276). ד"ה כה אמר ה' השמים כסאי תשמ"א. ראה גם ד"ה כי ידעתיו תשל"ו.
בד"ה אשריכם ישראל תרל"ט ח"ב ע' תקכד נתבארו כמה ענינים מהמאמר.
בבוך 1110 נמצא הגה"ה לתו"א שנכתב בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצקוללה"ה:
”בס"ד. יום ה' כ"ט תשרי תער"ג.
תו"א פ' נח ד"ה מים רבים. מים רבים דטרדות הפרנסה אינם מכבים האהבה מסותרת, והמבול בא לטהר את הארץ והם טרדת הפרנסה שמשעבדי' את האדם, ועי"ז נעשה הנייחא, הוא העלי' וכמו טוב מאד הנה"ב ששרשו גבוה מהנה"א, ונעשה יתרון האור דטרדת הפרנסה מתעלי' ע"י התפלה, וגבהה עבוד' בעלי עסקים, חמש עשרה כו' גברו המים, ותרם התבה, דתיבת התפלה מתרוממים ע"י המים, הון ביתו הוא חכמת התו' וטעמי המצות בוז יבוזו לו, אבל עצם המצות מעשיות שהם פנימיות רצונו ית' דנעוץ תחלתן בסופן דוקא, ועקימת שפתיו הוי מעשה". ע"כ.

במים רבים: שה"ש ח, ז.

גטרדות הפרנסה: וזהו דיוק הלשון ”טרדות הפרנסה" דהגם שהוא במצב שנמשך לו טרדות הפרנסה [שזה מראה אשר אינו מתבונן כדבעי אליבי' דנפשי' שברכת הוי' היא תעשיר (דרמ"צ ז, א ואילך, קונטרס ומעיין מכ"ה פ"ג, ד"ה וידעת תרנ"ז)] מ"מ, הנה גם הטרדות לא יוכלו לכבות ח"ו את האהבה המוסתרת שבכ"א מישראל — ד"ה מים רבים תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 276 ואילך). ראה תו"ח נח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל"ו בתחלתו, ובפרק עה.
במאמרי אדה"א בראשית ע' ק מאריך בזה שענין הכיבוי הוא כי הנשמה נק' אור שהוא בהתפעלות במוח או בלב כו', ועכשיו המים רבים מכבים דהיינו טרדת הפרנסה מכבים אור הנשמה שלא תתפעל לא במוח ולא בלב ואפי' בהתעוררו' תשובה וכמ"ש כי באו מים עד נפש ועד בכלל כו' ע"ש. ראה בשיחת ש"פ נח תשי"ג בסעי' יד (מהנחה בלתי מוגה) מבאר השייכות בין דאגות הפרנסה למבול ומקוה.

דשבעניני עוה"ז: בהנחת הר"פ מוסיף: ”והם בחי' שעבוד מלכיות".

ההאהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל: ראה תניא פי"ח-י"ט, וראה גם באוה"ת שה"ש ע' ס ואילך.

ורשפי' רשפי אש: שה"ש ח, ו.

זשלהבת י-ה . . הבאה מלמעלה: ראה גם שהש"ר עה"פ (בסופו): שלהבת י-ה .ֿ. כאש של מעלה .ֿ. ולא המים מכבין לאש, וראה בפירוש מהרז"ו שם — לקו"ש ח"כ ע' 277 הערה 24.
בענין אהבה מסותרת ראה בד"ה ועשית ציץ — תרנ"א ע' קמא.

חלהגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה"ז: בהנחת הר"פ: להגיע למדריגה היותר גבוה כי מים רבים הנ"ל שהוא בחי' שעבוד מלכיות נק' מי נח.

טוהנה בחי' מים רבים: מכאן מובא באוה"ת בראשית כרך ג תרכב, א.

יעיין בספר עיר גיבורים: מבעל המחבר כלי יקר עה"ת.

יאנח הוא נייחא דרוחא: ראה זח"א ס, א. אוה"ת במדבר ע' רס. ובלקוטי שיחות ח"א פ' נח ע' 4.

יבוישבות ביום השביעי: בראשית ב, ב. ראה אוה"ת נח סט, א שמציין לזח"א מז, ב ”וישבות דא יסודא דעלמא, והיינו יחוד זו"נ שזהו הנייחא והענג" ע"ש.

יגנייחא דעילאי: ב"ר ל, ד.

ידהמבול בא לטהר את הארץ: זבחים קיג, א. ראה בתו"ח נט, ב, ובאוה"ת בראשית תרכד, א. בסה"מ תרכ"ז ע' ז. ובסה"מ תרל"ט ח"ב ע' תקכד.
בסה"מ תרמ"ה (נדפס בסה"מ ליקוט ח"ב ע' כט) מוסיף: לא כמו שסוברים העולם שהמבול הי' רק בכדי להאביד החוטאים דאם רק זה הי' הכוונה בלבד הרי הקב"ה שהוא כל יכול הי' יכול להאבידם ברגע אחד, ע"ש.
ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 26. וראה לקו"ש ח"ל ע' 16 ואילך, וראה שם בהמצוין בהערה 9.

טוכי מלאה הארץ חמס: בראשית ו, יג.

טזוהי' נצרך לטהרה ולזאת בא המבול: ראה במאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' ס. אוה"ת במדבר ע' רס. ובמאמרי אדה"א בראשית ע' קא ”שכל הרע שבני אדם עושין ואפי' הרע של חיות ובהמות הכל הוא בארץ . . ובמבול נלקח הרע מן הארץ ע"י רחיצה במים".

יזכדוגמת המקוה מ' סאה: ראה אוה"ת בראשית ח"ג תרכד, א שצ"ע לפי המדרשים דהמבול כענין ארבעים יכנו, ומתרץ שאפשר לומר שזהו ע"ד מי יתן טהור מטמא, ע"ש. לקו"ש ח"א ע' 4.

יחוכמארז"ל שבחר לו א"א שעבוד: ב"ר פמ"ד, כא.

יטוכמו שאמרו גבי אחר . . כמ"ש במ"א: חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח א, ד. בהר מא, ב ובכ"מ. וראה לקמן לב, ד. עג, ג.

כשעבוד אין הפי' . . כ"א ליתן: בד"ה כי ידעתיו תשל"ו מפרש ”אלא הכוונה היא על ענין הטרדה שבזה, מה שהאדם מוטרד בזה וכו', ולא על עצם הענינים הגשמיים, והטרדה הוא באופן שמשתמש בהשכל שנתן לו הקב"ה, בחי' מים, בעניני פרנסה, ועד שנעשה מוטרד בזה" (מהנחה בלתי מוגה).
להעיר מאוה"ת פ' שמיני ע' תפה ”כי הנה אנו רואים שהשר הגשמי יותר יחפוץ וישתוקק בעול המסים בריבוי אחר ריבוי להכביד על ישראל כו' משא"כ בנכרי המתפרנס מקרקעו אינו חפץ כלל להגביר עליו כו'". וע"ש הטעם.

כאשלא ע"פ הטבע כלל כמ"ש בגמרא סוף מס' כתובות: בהנחת הר"פ ליתא.

כבשאין לך עשב מלמטה: ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א. זח"ב קעב, ב. לקמן עא, א. ועוד. וראה במאמרי אדה"א בראשית ח"א ע' סו שאף בדומם והביא ראיה מגמרא חולין מ, א לגדא דהר . . כי נפל מזל אותו ההר ע"ש.
וראה גם במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קלה. אדה"א דברים כרך ג ע' תתמח שהמזל מקבל מהעליון הימנו כי גבוה מעל גבוה ע"ש. וע' תתעו ד"ה ויהי ביום השמיני תש"כ.

כגוכמארז"ל יפה שעה אחת . . מכל חיי העוה"ב: אבות פ"ד, משנה יז.