מראי מקומות הערות וציונים, יתרו, דף ע״ג

אשהאבות הם חסד גבו' ת"ת דאצי': ראה באוה"ת פ' שמיני ע' לג.

במבואר באד"ז: זח"ג רצב, א. ראה לקו"ת חקת נח, ב שמציין לכאן. וראה שם בשם האריז"ל שאו"א מושפעים מחכמה שבכתר ע"י מזלא. לקו"ת שמיני יט, ב. סה"מ תקס"ז ע' שמד. מאמרי אדה"ז ענינים ע' תיח.

גאבל עיקר המדות בשרשן נלקחו ממקום עליון יותר: ”ולכן יכול להיות הגדלה במדות יותר מהמוחין" — ד"ה ראה אנכי עטר"ת ע' תריד.

דובינה נק' אם הבנים: זח"א ריט, א. זח"ב פד, א. פה, ב. פרדס שער ערה"כ בערכו. לקו"ת דרושי שמע"צ ד"ה ה' לי בעוזרי פ"ג — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ט ע' 162.

היפה כח הבן מכח האב: ראה שבועות מח, א. ראה בד"ה קדושים תרנ"ז אות ג' שמציין ע"ז וז"ל: ”נמצא שז"א שרשו מעתיקא שלמעלה מחו"ב שממו"ס נפקי היינו מה שאו"א במזלא אתכלילן שאבא מקבל ממזל ונוצר, ואימא מקבלת ממזל ונקה וז"ע ממו"ס נפקי ע"י המזלות הנ"ל, ולכן האבות הם בחי' חג"ת הם המרכבה להגבי' בחי' כמראה אדם והיינו גם בחי' או"א לפי ששרשן גבוה יותר וכמ"ש במ"א", עכ"ל ע"ש.
בלקו"ת במדבר יט, ב מציין לכאן.

ובחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.

זוכנודע שמאו"א . . אבל המשכת הטפה היא מעצמיות: ”והיינו מהכתר דהיינו מא"א ועתיק" — אוה"ת פ' תזריע כרך א ע' סט.

חע"פ שימני כחותם: לקו"ת שה"ש מו, ד. אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תשכט.

טולכך האבות . . מקדימים לומר שמע ישראל: מובא באוה"ת שמות כרך ח ע' ג'א.

ישיש ב' בחי' אדם: ראה אוה"ת פ' ואתחנן ע' קפד.

יאאדם הראשון הוא בחכמה ואדם תתאה הוא ז"א: בספר החקירה נה, א. בסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תב מציין שזהו כדעת הרמ"ז והמק"מ בזח"ב פ' ויקהל קצז, א.

יבמה שמו ומה שם בנו: משלי ל, ד. ראה ביאור ע"ז בספר החקירה נה, א. אוה"ת נ"ך כרך א ע' תרלו ואילך. וראה גם המשך מים רבים תרל"ו פרק קיד. לקו"ת אמור לח, ב.

יגמה שמו חכמה: ”ויש לפרש דבחי' מה שמו היינו אדם עילאה, גימטריא מה והוא חכמה כח מה זהו בשביל ומה שם בנו בני בכורי ישראל" — אוה"ת משפטים ע' א'רעט. וראה באוה"ת בראשית כרך ד פ' חיי שרה דף תשעח, א, שכ"ה גם בזח"ג קצא, ב. וכ"ה באוה"ת האזינו ע' א'תרנז.

ידועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאילו עשאוני: ויקרא כו, ג. זח"ג קיג, ב. וראה ויק"ר לה, ו. ובהמשך מים רבים תרל"ו פרק קטו נוסף: ”היינו בנין הפרצופים".

טוויעקב הוא י' עקב בחור שבאבות: נסמן לעיל יז, ג. ע"כ נמצא במים רבים שם.

טזאלקי אבי אברהם: בראשית לא, מב.

יזיעקב לא מת: תענית ה, ב. זח"א רלה, ב. רמח, ב. זח"א קמא, ב. ראה בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1260 ביאור ע"ז.

יחישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחלתו.

יטואתה מרבבות קדש: דברים לג, ב.

כאתא בקר: ישעי' כא, יב.

כאומעתה נבא לביאור: בסה"מ תרל"ב ע' יג נמצא כאן ביאור בענין התכללות ע"ש.

כבזכור ושמור בדבור אחד נאמרו: ר"ה כז, א.

כגשיש שבת דמעלי שבתא: ע' בסידור שער השבת קעג, א ד"ה ר"ש הוי אמר.

כדעוה"ב שהוא ג"ע ותח"ה: ע' דרך מצותיך טו, ב. ד"ה וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו. המשך תער"ב ח"ב ע' תשעט ואילך. סה"מ תרע"ח ע' תטו ואילך. ד"ה אני לדודי תרצ"ב. סה"מ תרח"ץ ע' ריב. סה"מ ת"ש ד"ה כי ישאלך בנך ע' מד ואילך.
נתבאר בד"ה להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"ג ע' לד) ליד הערה 12.

כהומבואר במפרשים: בתשובות וביאורים לכ"ק אדמו"ר זי"ע סי' ח ע' 28 (אג"ק ח"ב ע' צב. לקו"ש חט"ז ע' 516) מציין על זה וז"ל: ראה מפרשי המשנה סנהדרין ר"פ חלק, רס"ג בס' האמונות והדעות סוף מאמר תחה"מ, נ"כ הרמב"ם הל' תשובה פ"ח-ט ועוד, וכבר השיב לאלו החולקים על הדעה המובאת בפנים — בס' עבודת הקודש ח"ב פמ"א-מג, הובא בקיצור בשל"ה בהקדמה חלק בית דוד.
והנה בימים ההם הי' מקום לדעות מחולקות בענינים האלו אבל אחרי אשר נגלה דבר ה' אל (ל' הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות) ”עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מו"ר כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה", וקבלוהו כל ישראל עליהם לפוסק אחרון בכל עניני סתרי תורה וסודותי' — אין מקום כלל למחלוקות והלכה כדברי האריז"ל, עכ"ל ע"ש בארוכה. ובדרך מצותיך יד, ב ואילך. לקו"ש חי"ז ע' 344 הערה 10.

כווברמב"ן: על גיליון בת"א דפוס ראשון מחסיד: ע' לקו"ת צו ט"ו ד' ד"ה והנה ארז"ל.

כזותח"ה הוא שיעמדו בגופיהם: ראה אגה"ק סי' יז.

כחמוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי: חגיגה טו, ב. ראה לעיל ח, ד.

כטכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב: סנהדרין צ, א. זח"א נט, ב. לקו"ת שלח מו, ד. ראה ביאור המשנה בד"ה להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"ב) ע' לג ואילך.

לשיקומו בתח"ה: ראה בד"ה וככה תרל"ז פ"ט ואילך.

לאביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.

לבלע"ל בתח"ה יתגלה בחי' סוכ"ע: ראה אגה"ק סי' יז.

לגתר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור: פרדס שער ח' פ"ג.

לדפושעי ישראל: עירובין יט, א. ראה לקמן פ, ג.

להעם היות ששרש המצות עצמן בכתר: ראה ד"ה כי ישאלך בנך עטר"ת ע' שנד.

לובנעשה ונשמע נמשכו ב' כתרים: שבת פח, א.

לזויתנצלו בני ישראל: שמות לג, ו.

לחויכולו השמים: בראשית ב, א.

לטיהי' יום שכולו שבת: ראה יהל אור במילואים ע' תרלב.

מרכב אלקים רבותים: תהלים סח, יח.

מאויעל אלקים מעל אברהם: בראשית יז, כב.

מבמחנה אלקים זה: בראשית לב, ג.

מגוישמע את הקול . . מט"ט וסנד"ל: במדבר ז, פט. ראה זח"ג רל, ב.

מדא"ת שנאן אלא שאינן: ע"ז ג, ב.

מהמט"ט נק' עבדו זקן ביתו: זח"א קכו, ב.

מוועל ידו מתעל' הקב"ה . . וט' ממטה למעלה: מובא באוה"ת במדבר ע' נ ושם מבאר שלפי פי' עמק המלך ”הוא עלי' ז"א דאצי' בט"ס שלמעלה מעלה מאצי'", ע"ש.

מזוכל העם רואים: נדפס גם בתו"א לעמבערג ו, ג בשינויים. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרכח, ורשום ”חג השבועות".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת יתרו ע' תתקעה. עוד הגהות בע' תתקסח.
לכללות מאמר זה ראה במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרפה. בסה"מ תרמ"ז. וביאור בד"ה זה דש"ק נשא תשמ"ו.
פלח הרמון שמות ע' רנט.

מחוכל העם רואים את הקולות: שמות כ, יח.

מטלמה הי' קול השופר במ"ת: ראה באוה"ת יתרו ע' תתקסד בארוכה, וז"ל שם: ”אדמו"ר בת"א בד"ה וכל העם רואים את הקולות הקשה למה הי' צ"ל קול השופר במ"ת וע"ש התירוץ. ונ' שהכותב דודי הרי"ל ז"ל לא העתיק כל המכוון, והיינו שעיקר התורה היא וכל נתיבותי' שלום . . וזהו ענין השופר שקול השופר מטיל חרדה . . והוא ההמשכה מבחי' המשל ופחד עמו ועי"ז נעשה שלום והיינו עצמו ענין והנורא, וכיון שעסק התורה הוא בחי' השלום, לכן צ"ל ע"י קול השופר המשכה מבחי' המשל ופחד עמו", ע"ש. וראה גם באוה"ת כרך ח ע' ג'ד הטעם שצ"ל קול השופר במ"ת.
במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרפו הקושיא ”למה הוצרך להיות קול השופר בשעת מ"ת דאם בשביל שיר וניגון לעורר את הכוונה שבלב כמו הללוהו בתקע שופר כו' הלא בה' קולות דשאר כלי זמר כנבל וכינור הן יותר ערבים וטובים מקול השופר ואדרבה בקול השופר יש איום ופחד וחרדה גדולה . . ואם כדי להחרידם ולאיים עליהם להיות בהן יראה ופחד . . די הי' קולות וברקים ולפידים, וגם משמעות הענין שהי' קול השופר עיקר הקול המשמיע הדיבור שיוצא מפי הגבורה". ועיין שם ע' תרפז. ובסה"מ תרמ"ז ע' צג.

נקול השופר . . קול חרדה: ראה בלקו"ת פ' שלח לט, א.

נאאם יתקע שופר בעיר: עמוס ג, ו.

נבויהי קולות וברקים: שמות יט, טז.

נגנק' שופר על שם שפרו מעשיכם: ראה מדרש תהלים פא, ד. וראה יהל אור ע' רפח.

נדאדם הראשון חנוך מתושלח כו' ואברהם: בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרל: חנוך מתושלח ונח ואברהם ויצחק. במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרחצ: כחנוך ומתושלח ונח. בד"ה ועשית חג שבועות תרמ"ח ע' רכ: מתושלח נח אברהם יצחק ויעקב. וראה לעיל סו, ג.

נהואברהם קיים כל התורה: סוף קידושין. יומא כח, ב. ע' לעיל יא, ג ואילך. ולקמן צו, ג.
ראה לקו"ש חל"ה ע' 107 ואילך.

נווישמר משמרתי: תולדות כו, ה.

נזרק שהיה זה ברוחניות: ראה סה"מ תרס"ה ע' רכ.

נחואיזו שינוי הי' בנתינת התורה בגשמיות: באוה"ת ע' תתקעז מציין ”ועמ"ש מזה לעיל ר"פ לך לך. בד"ה משה ידבר. בד"ה וקבל היהודים. בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה פ"א ופ"ג". וראה גם סה"מ תרמ"ח ע' רכא.

נטהלוך ונסוע הנגבה: לך לך יב, ט.

סעושה שלום במרומיו: איוב כה, ב. וראה במדב"ר פי"ב, ח. ולעיל כב, ג.

סאואין המים מכבין את האש: ראה הג"ה באוה"ת ע' תתקעז שמביא ראי' מכמה מדרשים.

סבאיך שייך לומר במרומיו אש ומים: במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרצט: ”איך יתכן למעלה במלאכים עליונים בחי' הגשמה דאש ומים, וגם שהן נק' שר של אש ומים כו' ברוחני' דאש ומים".

סגשיסוד האש בלב: תניא פ"ג. וראה בליקוט פי' שם.

סדאם רץ לבך: ס"י פ"א מ"ח. ראה אוה"ת יתרו ע' תתקעח. שמציין ”(בס"י, וצ"ע)". ובעמוד תתקפא כ' ”ובס"י שלפנינו הגירסא ואם רץ לבך שוב למקום שכן נאמר רצוא ושוב ופי' מקום י"ל שהוא ממכ"ע", ע"ש שמפרש ששניהם בחי' וענין אחד, ע"ש בארוכה. ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תרנ"ט ע' יא. וראה לעיל מה, ב.

סההודו על ארץ: תהלים קמח, יג. באוה"ת פ' יתרו ע' תתקעח מבאר שכאן ”מפרש דהודו היינו רק הארה ולא מבחי' עצמיות".

סובס"י אש ממים: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בקונטרס בד קודש ע' 14. ראה בארוכה במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשד ואילך.

סזוכמה מיני אש: ראה יומא כא, ב. זח"ג כז, א ובכ"מ. נתבאר במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשו.

סחועל ידם יוכל כל אדם ג"כ להיות בבחי' הלוך ונסוע: מבואר באוה"ת פ' יתרו ע' תתקפז ”כמו עד"מ ע"י מצות שמירת שבת ימשיך האדם מה שהמשיך אברהם ע"י רצוא ושוב", ע"ש.

סטממקום גבוה למקום נמוך: באוה"ת פ' ויצא כרך ה תתסג, א הגה"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: ”(ועמ"ש בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות בענין יקוו המים אל מקום אחד, ובד"ה והי' מספר בנ"י ובזח"א בראשית יח, א)".

עאל תאמרו מים מים: בלקו"ת שלח נא, ב מציין לכאן. וראה בהנסמן בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' רסו.

עאדאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א.

עבשגילוי' הוא מחכמה ולמטה: באוה"ת שם: (וכענין ותמלא כדה שכ"ד ספרין דאורייתא הם רק כד מים החכמה).

עגבכינוי ך: באוה"ת שם: (שהוא כתר כמ"ש בסידור ע"פ ארוממך אלקי המלך).

עדבעצמו ובכבודו כביכול: באוה"ת שם: (כמ"ש בזח"ג פנחס דרנ"ח סע"א כ' מן כתר כו' ואלין אינון והמים אשר מעל השמים מים עליונים כו', ובגין דאינון מכתר אתקריאו שאין להם סוף דכתר אין סוף אתקרי עכ"ל היינו שנמשך ממל' דא"ס).