מראי מקומות הערות וציונים, מגילת אסתר, דף צ״ז

אעתידים צדיקים: ב"ב עה, ב. נסמן לעיל יח, ב.

במעט מעט אגרשנו: שמות כג, ל.

גאלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה: ראה ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז. תשי"א.
ראה גם לקמן קכ, ד. שערי אורה צ, ב. סה"מ עטר"ת ע' שו. תרפ"א ע' קצא. תש"ח ע' 118. ת"ש ע' 9. ועוד. — ספר השיחות תשמ"ט כרך א ע' 327 הערה 13.

דמחשבת חוץ ח"ו: ”להעיר שהדיוק בלשון ”ח"ו" (בנוגע לענין בלתי רצוי) אינו רגיל (כ"כ) בדרושי חסידות [וי"ל הטעם — כיון שסומכים על התחלת התורה באות בי"ת, ר"ת ברכה (ראה לקו"ש חט"ו בתחלתו, וש"נ). שעי"ז נעשית גם שלילת הענינים הבלתי רצויים כו'] ואעפ"כ, בענין זה — שלא עלה להם מחשבת חוץ — ממשיכים ח"ו, מדגישים הענין ד”ח"ו" בכל המאמרים שבהם נזכר ענין זה" — ספר השיחות תשמ"ט ע' 327 הערה 14.

העמ"ש בפסוק וזאת המצוה: לקו"ת ואתחנן ט, א ואילך.

ושו"ה זו — כי אם בבחי' רצוא ושוב: ”והיינו כמ"ש בזח"ג (האזינו דרפ"ח ע"ב) ועל האי אקרי כו' והחיות רצוא ושוב" — לקו"ת חקת נו, ב.

זע"פ טוב לחסות: לקו"ת שמע"צ צ, ד.

חענין פי' נעשה ונשמע . . ויובן זה ע"פ שני דרכים: ומובא באוה"ת פ' תצוה ע' א'תקצג שכאן נתבאר ”כי גילוי האור תלוי דוקא כשיש כלי לקבל האור וכמשל האש שאינו נאחז אא"כ יש לו כלי במה להתאחז כו', ועוד דשרש הכלים יותר גבוהים מהאור והזיו". וראה גם באוה"ת בראשית כרך ה תתקסט, א ומציין שמכאן ”יובן בתוס' ביאור ענין זה שהכלים עצמן מסייעין להיות המשכת האורות" ע"ש.

טשהן בחי' כלים לגלוי אוא"ס ב"ה: ראה לקו"ת בחקותי מז, ב.

יכי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא: דברים ד, כד. ראה ביאוה"ז לצ"צ כרך ב ע' תתרמז.

יאויש חקירה בין החוקרים במהותו: במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תע בשם הרמב"ם [מו"נ ח"ב פ"ל] ”דיסוד האש הרוחני אינו אלא אור דק מאד וחשוך גם לא אויר חם". וראה בהנסמן לשם. ובע' תנ כ' ”כי הפילוסופים אומרים כי יסוד האש אינו אש ממש רק אויר דק שאי אפשר עליו לומר שהוא אש ממש". וראה במים רבים תרל"ו פרק קו בשם ספרי המחקר שאש היסודי אינו אויר אשר יחי' בו האדם. וראה בספר הערכים-חב"ד כרך ב ערך אויר.
באוה"ת חקת ע' תתז מציין לכאן.

יבשיש אור וכלי בע"ס: ראה אוה"ת דברים כרך ז ע' ב'רלג.

יגוע"כ ע"י קיום המעשה . . רבוי הכלים: ראה דרך מצותיך ד"ה לרוקע קסו, א. אוה"ת פ' תצוה ע' א'תקצה. ד"ה זכור תרנ"ד ע' רא.

ידועמ"ש ע"פ הזהר בפ' בלק: ראה ביאוה"ז לאדה"א ק, ב.

טוואהבת הוא בגימט' ב"פ אור: נסמן לעיל צו, ג.

טזוכל אור אינו מאיר ונמשך כ"א כשיש לו כלי: מובא בד"ה א"ר אבהו תער"ב (בסה"מ תער"ב-עו) ע' ז ”והיינו מפני שהאור טבעו לעלות למעלה ולהכלל במקורו, ובכדי שיהי' המשכת האור זהו ע"י הכלי דוקא", ע"ש.

יזשהכלים שרשם גבוהים מן האורות . . שרש הכלים שהן מעולם התהו הרי הם גבוהים בשרשם מהאור: ראה גם לעיל צד סע"ג שהכלי נעשה מהכאת או"מ באו"פ. מובא באוה"ת ענינים ע' קנז. וראה דרך מצותיך קסה, ב ואילך בארוכה. אוה"ת ליוהכ"פ ע' ב'קלח.

יחעד"מ אבן הנופלת מן החומה: ראה לקו"ת ראה כא, ג ובמ"מ לשם.

יטע"פ ראשי המטות: לקו"ת ר"פ מטות פא, ב.

כבד"ה משה ידבר: לעיל סז, ד.

כאוכמארז"ל גבי סוס שרוחו גסה עליו: פסחים קיג, ב.

כבכענין עליית העולמות בשבת: ראה לקו"ת שה"ש מו, ב. הנחת הר"פ ע' פג. אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תלו. המשך מצה זו תר"מ פרק כה.

כגבשבירה מז"ת דס"ג: ראה לקו"ת ראה לא, ד.

כדוכמו ספירת העומר שהוא בירור ז' מדות: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקכח.

כהשממשיכים מקיפים דאימא: ראה לקו"ת מסעי צ, ב שבמ"א נתבאר שמתלבשי' ו"ק דאבא בו"ק דאימא ובזה נשמרים המדות מיניקת החיצונים, ע"ש.

כווספרתם לכם ממחרת השבת: ויקרא כג, טו.

כזוהוא ענין לבוש החשמל: ראה לקו"ת פ' אחרי כז, ד. ובפ' אמור לו, ג.

כחהן האדם הי' כאחד ממנו: בראשית ג, כב.

כטמחשבה טובה: קידושין מ, א.

לוהאם רובצת על האפרוחים: דברים כב, ו.

לאכמ"ש במ"א וספרתם לכם: לקו"ת במדבר י, א ואילך.

לבועמ"ש ע"פ מקושש עצים: לקו"ת שלח מב, ד.

לגבינה נק' יובלא דרור: ראה זח"ג קח, ב.

לדמ"ש ע"פ לסוסתי: לעיל בפ' יתרו סג, ד.

להולכן נאמר . . ולכן נאמר וקבל לשון יחיד: בדף צח, א קטע מכאן נעתק באוה"ת במדבר ע' כא.

לוויחן שם ישראל: שמות יט, ב.

לזכאלו הם כולם כאיש אחד: שענין האחדות שהי' במ"ת הי' ג"כ בפורים, שהרי אז הי' ”וקבל (ל' יחיד) היהודים עליהם את אשר החלו לעשות" — ראה שיחת י"ב אדר תשל"ט.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org