מראי מקומות הערות וציונים, משפטים, דף ע״ה

אשו"ה ממש — זה נק': בגוכתי"ק: זהו נק'.

בשו"ה את הנולד — כו': בגוכתי"ק: וכו'.

גאיזהו חכם: תמיד לב, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכג.

דכאלו רואה: ראה בתניא פרק מג: פי' שרואה כל דבר איך נולד ונתהוה.

הוה' עליהם יראה: זכרי' ט, יד.

ווהאמונה היא למעלה מן הדעת: ראה לעיל ו, א. לקו"ת ואתחנן ה, ג.

זדע את אלקי אביך: דה"א כח, ט.

חאינו דומה שמיעה לראיה: ראה מכילתא יתרו יט, ט.

ט(ופי' ראיה: חלק מהגה"ה זו מד"ה מארז"ל אינו דומה שמיעה לראיה הנדפס במאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקנו-ז. ונעתק באוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשצ. שה"ש כרך א ע' רכא. וחלק שם ע' שלז.
ראה בהמשך וככה תרל"ז פל"ג ופנ"ז. ובסה"מ תש"ט בד"ה ויאמר משה ע' 60.

יהסתכל בשלשה דברים: אבות פ"ב מ"א.

יאוכל העם רואים את הקולות: שמות ח, יח.

יברואים את הנשמע: מכילתא שם.

יגחכמה היא בחי' ראי': ע' לקו"ת פ' צו ד"ה והניף ספ"ב.

ידדאבא מקנן באצי': ראה ע"ח שער סדר אצי' פ"א. שער סדר אבי"ע פ"ב. ועוד. ת"ז תי' ו. וראה בארוכה בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ת"ש ע' 59. ובסה"מ תש"ג ע' 133. סה"מ תרצ"ו ע' 119.

טווע"כ נקרא זרע בהמה: עי' ס' השיחות תש"א ע' 62.

טזוהאדם ידע: בראשית ד, א.

יזשו"ה שיתחבר — בחי' חכמה לבינה דהיינו: בבוך 1223 נוסף הגה"ה מהצ"צ: ”הגה"ה העשיר דעת והדל בהמה לא ימעיט כי שרשם עצלים לחם מ"ש שאין לו דעת העבודה קשה לו".

יחהיינו כחולמים: תהלים קכו, א.

יט(עמש"ל . . דע כי כו'): בבוך 1223 ליתא הגה"ה זו ובמקומו נכתב ”אבל בחי' בצלמינו זהו בחי' זרע אדם בחי' ראי' כו'".

כוע' בלק"ת: להאריז"ל.

כאוהנה מרע"ה: באוה"ת משפטים ע' א'קטז יש הגהה:
והנה מרע"ה כחו גדול היינו כי דעות שיש ב' דעת וזרע אדם זהו מבחי' ד"ת שמקשר השכל עם המדות, אבל ד"ע המחבר חו"ב זהו משה ושרשו מאוירא בד"ה החלצו כו'. והנה בהמה י"ל שאין להם דעת רק בממכ"ע ולא בסוכ"ע בד"ה וידעת היום כו', והמשכות הדעת בסוכ"ע זהו ע"י קדוש שיהי' דעת בבחי' קדוש סוכ"ע כו' בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים י"ב בקר זהו בהמה י"ל ע"י הקרבן שנכלל הבהמה בשרשה עי"ז והחיות נושאות כו', עי"ז נכלל בהמה בבחי' אדם כי גם כשהי' בהמה הי' מבחי' פני אדם שבבהמה לכן יוכל להתעלות בבחי' אדם ממש. ג' בחי' אדם גם ז"א ישראל אדם והתורה חכמה אדם עיין זח"א קל"ד ב' ובה"ז שם, לכן ע"י התורה מוחין נמשך שיהי' אדם בפרטיות. וכמו"כ למטה אם כבנים ואם כעבדי' בנים אתם לה' והנה כעבדים כשנמשכו מסט' דמט"ט בזח"ג דרט"ו סע"א, ואם הוא בחי' זרע בהמה, ולכן שש שנים, ובשביעי' כמו בשמטה תלה הכתוב בהמה בחיה סד"ה את שבתותי תשמרו, כי סוכ"ע חי' ובהמה שוין ע"ד אסתיר פני ביום ההוא דסכ"ס כו', צאן מרעיתי אדם אתם הרי יוכל להיות מצאן בחי' אדם וא"כ אז גבוה יותר שהוא אדם ומשים עצמו כצאן מענין בהמה אין לה דעת בד"ה בכ"ה בכסליו נה"ב מתפעלת רק בבחי' בשכמל"ו ונה"א אדם מתפעלת מההתבוננות בעצמו' אוא"ס והנה בשכמל"ו זהו רוח הבהמה היורדת למטה ש' ב"ן וכל דעת יחוד, והאדם ידע המשכות ד"ע טפת מ"ד, דכולא קמי' כל"ח בהמ"ן ותשחוין לאלומתי כי דת"י, משא"כ בהמה אינה משגת רק שהיש מאין בשכמל"ו כנ"ל, ולא ביטול אמיתי מ"ד ענין יודע צדיק נפש בהמתו כו', דברי חכמים כדרבונות שדר בינה באדם, מורה דעה בפרה ממשיך דעת בבחי' בהמה כו'. עכ"ל.
ראה באוה"ת שם ע' א'קיח עוד הגהה.

כבשממשיך ומשפיע בחי' דעת: ראה לקו"ת בהר מד, ב.

כגגואל ראשון וגואל אחרון: ראה שמו"ר פ"ב ס"ד. זח"א רנג, א. שה"פ פ' ויחי.

כדוידעתם כי אני ה': שמות ו, ז.

כהויאמן העם: שמות ד, לא.

כוומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט.

כזכי כולם ידעו אותי: ירמי' לא, לג.

כחכמבואר במ"א ע"פ וידעת היום: לקו"ת ואתחנן ד, ב ואילך.

כטונתתי עשב בשדך: דברים יא, טו.

לעשב . . שהוא שם ע"ב ושי"ן באמצע: באוה"ת פ' משפטים ע' א'קיב מציין לת"ז תי' נא. וכ"כ באוה"ת פ' חקת ע' תשפד. וראה גם ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ז.

לאבהמשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' יב נוסף: עשב הוא ע"ב דחכ' ושין הם ג' מדות, ע"ש.

לבנק' ג"כ בשם בהמות וחיות: ראה לעיל ד, ב.

לגשיש להם דעת והכרה באלקות: ראה רמב"ם פ"ב הל' יסודי התורה.

לדע"פ רני ושמחי: לעיל לז, א ואילך.

להבפ' תולדות ע"פ מים רבים: יט, א ואילך.

לווכמ"ש בזוהר דלא מקדשי לי' לעילא: זח"א רלא, א. ראה חולין צא, ב.

לזישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחלתו.

לחואף הנשמות . . והוא עולם הבריאה: ראה לקו"ש חי"ט ע' 413 הערה 24.

לטלכך אין יכולים המלאכים לומר קדוש: באוה"ת בראשית כרך ז תתתע, א שהפי' כאן: ”פי' לפי שישראל עלו במחשבה והמלאכים נמשכו מן הדבור וא"א שיומשך בהדבור מקודם שיומשך בהמחשבה", ושם (כנראה הכוונה להמבואר בתו"א לעיל בד"ה אוסרי לגפן) מפרש מצד שהם בחי' מ"ה וב"ן והבירור של המלאכים נעשה אחר הבירור דמ"ה, ומסיים: ”ואפ"ל דקרובים הענינים זל"ז".

מכשהכתר נמנה אין הדעת נמנה: ראה משנת חסידים מס' בריאת א"ק פ"א מ"ד. לעיל מג, א. ולקמן (ביאור לד"ה יביאו לבוש מלכות) צא, ג. ובמ"מ לשם.

מאכמ"ש בכוונת ברוך שאמר: בפע"ח. וראה סידור בפי' ברוך שאמר.

מבע"פ הרם את מטך: ראה תו"ח שמות קפא, א. ובאוה"ת פ' בשלח ע' תיז.

מגע"פ . . ראשי המטות: ראה אוה"ת פ' מטות ע' א'רפא.

מדוזהו ואלה המשפטים . . לשון הליכה: ראה אוה"ת משפטים ע' א'קיט.

מהכמשפט הראשון: וישב מ, יג. וראה באוה"ת פ' משפטים ע' א'קיט שמביא הפסוק כמשפט הבנות יעשה לה ת"א כהלכת בנת ישראל יעביד לה . . וכן והקמות את המשכן כמשפטו . . תרומה כו, ל ית משכנא כהלכתיה. ע"ש.

מוכהלכתא קדמייתא: כ"ה בדפוסים שהיו בזמן אדה"ז ולפניו. וכ"ה הלשון בדא"ח. אבל בתרגום הנדפס לפנינו הגירסא ”קדמאה". [אבל בתרגומים שנדפסו מכת"י כמו הוצאת ברלינר וכו' הוא ”קדמייתא"].

מזהליכות עולם לו: חבקוק ג, ו. ראה מגילה כח, ב אל תקרי הליכות אלא הלכות. ובאוה"ת כאן ע' א'קכ שע"י העיון בהם להשיגן היטב זוכה האדם לילך ממדריגה למדריגה. וראה באוה"ת נ"ך כרך א ע' תצט, ושם מציין ללקו"ת שה"ש כט, ד שההלכות הן הליכה והמשכה מאור א"ס ב"ה הסוכ"ע מעולם ועד עולם.

מחהקליפות אין להם בחי' מוח הדעת: ראה לקו"ת פ' חוקת ס, ג דשם מבאר שביצה"ר יש רק ב' מוחין חו"ב ולא מוח הדעת ע"ש. ובאוה"ת פ' משפטים ע' א'קה.

מטאז תבואנה שתים נשים זונות: מלכים-א ג, טז.

נחדא נפשאי לך קראי: פסחים סח, ב.

נאלפניהם היינו לפנימיותם: זה מתאים למ"ש בהל' ת"ת לרבנו הזקן פ"ד הי"ח (שיחה פ' משפטים תשכ"ז). ראה אוה"ת משפטים ע' א'קכ.

נבולכן איתא בזוהר: ח"ג קפז, ב. ראה אוה"ת פ' שמות ע' סא.

נגאברהם אברהם פסיק טעמא: עי' אגה"ק סי' טו. אוה"ת שמות ע' נט. סה"מ תר"ל ע' נו. ד"ה וספרתם תרס"ו ע' רטז.

נדא"נ לפניהם ר"ל לבחי' פני אדם: ראה אוה"ת פ' דברים ע' לב.

נהוכעין מ"ש בפ' ויקהל: לקמן פח, א.

נומשפטיך תהום רבה: תהלים לו, ז.

נזע"פ לבבתני: לקו"ת שה"ש ל, א.

נחע"פ את שבתותי: ראה לקו"ת בהר מד, א ואילך.

נטכי תקנה עבד עברי: בסה"מ תקס"ה ח"א ע' רנז. וכדלעיל.

סכי תקנה עבד עברי: שמות כא, ב.

סאקונה שמים וארץ: בראשית יד, יט. כב.

סבקונה הכל: ברכת אבות.

סגבורא שמים וארץ: ראה ישעי' מ, כח. מב, ה. מה, יח. סה, יז. בראשית א, א. ב. ד.

סדבורא הכל: ברכת יוצר.

סהע"פ ואתחנן ביאור הדבר: ראה לקו"ת פ' ואתחנן ב, א.

סוהיא התחדשות יש מאין וזהו בורא: ראה אגה"ק סי' כ.

סזהוא ענין גלוי ההעלם: בארוכה במאמרי אדה"ז תקס"ג ע' רצב ואילך. אוה"ת ענינים ע' רא ואילך. המשך תרס"ו ע' קס ואילך. ובכ"מ.

סחבעבר הנהר ישבו אבותיכם: יהושע כד, ב. בלקו"ת נצבים מו, ג מציין לכאן ששרש הנשמות מבחי' בעבר הנהר שהוא מבחי' עיגולים וסוכ"ע. וראה באוה"ת נ"ך כרך א ע' ד.

סטבזהר פ' אמור: צח, ב. וראה לעיל כה, א ובמ"מ.

עועבר הנהר: ראה לקו"ת בחוקותי מה, א. דרמ"צ פב, ב. ד"ה ואלה המשפטים תשל"ח סעי' ו.

עאאבל שרשו ומקורו: מובא בלקו"ת שה"ש יט, ג.

עבשיש הפרש גדול . . כמ"ש בגמרא: תענית ט, ב.

עגימים יצרו: תהלים קלט, טז.

עדואברהם זקן . . באינון יומין: בראשית כד, א. זח"א רכד, א. ראה אוה"ת חיי שרה כרך ד ע' תשפב, א. ובתורת שמואל תרכ"ז ע' לח.

עההם לבושים הנעשים להנשמה מהתורה ומצות: וכ"ה לקמן עט, ב הימים הם בחי' לבושים והם לבושי התורה ומצות. וראה בתורת שמואל תרכ"ז ע' לח. מא. שצ"ל מה שייכות ענין לבוש זה להימים.

עוחסר יום א' . . חסרא לבושא: באוה"ת שבועות ע' צא ובפ' פנחס ע' א'קצט כ': ”דלכאורה אינו מובן הלא יוכל לעשות למחר שתי מצות ומה ענינן ליומין דוקא". ומבואר שם כי התומ"צ כמה שהן למעלה הן אור בהיר וצריך להתגשם ולבא מלמעלה מהזמן בתוך הזמן ע"ש. וביהל אור ע' תקכז וז"ל: ”ואינו מובן כ"כ הטעם, ואפ"ל משום שצ"ל יעבוד כמו עיבוד העורות כך צריך לכבס הלבושים שיתעלו מבירור ק"נ עד שיוכלו להיות בחי' אסה"מ וימים כו' דאל"כ י"ל הם מטונפים שיש מצות שלא לשמה וה"ל כמו וכל מלבושי אגאלתי . . וע"כ דוקא ע"י היומין מתעלים המצות בבחי' והנה סלם" עכ"ל ע"ש בארוכה. ובשיחת ש"פ חיי שרה תשכ"ב.

עזוהיינו שלבושים אלו: וכ"ה באגה"ק סי' כט (קמט, א).

עחולאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.

עטששרשן מאד נעלה מבחי' גופא דמלכא: ראה בסידור בביאור למ"ש בלק"א פנ"ב נ"ג.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org