בשעה שהקדימו
קנח
ההילול והשבח שמשבחי' לה' ית' הם הילולי' רבים מאד, וזהו גדול ה' ומהולל מאד שע"י התפשטו' גדולתו הוא מהולל מאד, אך באמת התפשטו' החיות הזאת הנמשך ממדת גדולתו היא כלא ממש חשיבי לגבי עצם מדת גדולה זו כמו שהיא למעלה שלגדולתו אין חקר ממש, והגילוי הנמשך ממנה בעולם הדבור העליון כלא חשיב נגד עצמיות מדה זו כמו שהיא בעצמותה, אלא שאעפ"כ כשלא נתפשט החיות למטה בעיר אלקינו ולא הי' התהוות הנבראי' כלל לא שייך לקרותו גדול כי אין ניכר התפשטו' הגדולה, וזשארז"ל אימתי גדול ה' כשהוא בעיר אלקינו שאז ניכר הגדולה ע"י התפשטו' החיות בנבראי' גדולי' ובריבוי עצום לאין קץ כו', משא"כ כשלא נתפשט החיות עדיין ולא נתהוו העולמות והברואי' לא הי' ניכר ונרא' הגדולה, עם שהיא בעצמותו יותר גדולה לאין קץ שהרי ביכולתו להוות עולמו' גדולי' ורבי' יותר ממה שברא כמ"ש שאמר לעולמו די כו', והנה גם עצמיו' מדת גדולה הנ"ל היא כלא חשיבא לגבי בחי' חכמתו ית' דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא שהיא מקור החיות למדת החסד כנודע, וכן עולם הדבור נמשך מהחכמה כמ"ש בזהר ע"פ בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא, וכמו בגשמיו' עד"מ התינוק שאין לו חכמה א"י לדבר וגם עיקר הצטרכות הדבור הוא כשצריך להשפיע לזולתו איזה חכמה וכדומה, אבל כשאין צריך להשפיע כ"א טרוד בחכמתו בעצמו אז הדבור בטל בהחכמה שהיא מקורו ושרשו. וכמ"כ יובן למעלה שבחי' עולם הדבור הנק' עיר אלקינו להחיו' העולמו' ע"י מדת חסדו ית' הכל נמשך מחכמתו ית' אבל לגבי הח"ע עצמה הרי כלא חשיב בחי' הדבור ובטל ממש במציאות עם החיות המתפשט בו מהחסד, וז"ש לך הוי' הגדולה שבחי' הגדולה הנ"ל שהיא מדת חסדו המתפשט בעיר אלקינו שאז דוקא נק' גדול ה' ע"ש היכר הגדולה כו' היא לך ה' כלומר שבטל במציאות ממש לגבי בחי' ח"ע שהיא מקור החסד והדבור כנ"ל (וכדפי' בלק"א פ"כ), והמשכתם משם להחיות העולמות הוא השפלה גדולה אצלו ית', עם היות שאצלינו נק' זה גדולה מצד רבוי התפשטו' החיות בעולמו' וברואי' אין קץ, מ"מ אצלו ית' הוא השפלה גדולה משום דכלא חשיבי, וזהו שארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, שם דייקא, כי הגדולה עצמה ענוה ושפלות היא אצלו ית'.
והנה כתי' בראשית ברא ות"א בקדמין ות"י בחוכמתא כו' ושניהם אמת כי באמת החכמ' נק' ראשית כמ"ש ראשית חכמה לפי שהיא מקור החיות להמדות עליונות ולהדבור כנ"ל, אכן באמת לגבי א"ס ב"ה היא רק כמו בחי' עשי' וכמ"ש כולם בחכמה עשית וכמא' סוף מעשה במחשבה תחלה פי' מחשבה תחלה שהיא ח"ע היא כמו סוף מעשה לגבי מקורא דכולא, והוא ענין בקדמין ברא שבחי' קדמון לכל הקדומי' הוא המקור והראשית גם לח"ע ובחי' קדמין זה הוא ענין מחשבה הקדומה, וזשרז"ל בראשית נמי מאמר הוא ר"ל כמו שהדבור שהן הי' מאמרות דויאמר אלקים כו' הן בחי' סוף מעשה לגבי הח"ע שהיא מקורן כנ"ל כמ"כ בראשית היא הח"ע עצמ' נמי מאמר ובחי' עשי' לבד לגבי א"ס ב"ה, והוא ענין בקדמין ברא שהוא המקור גם לח"ע והוא בחי' ראשית לחכמה ג"כ, וענין בחי' קדמין היינו בחי' רצונו הפשוט ית' שלמעלה מעלה מהחכמה והוא הנק' בזהר רעוא דכל רעוין שהוא המקור לכל הרצונות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-zbzv8gws
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.