ביום השני הקריב נתנאל בן צוער
קו
והענין כי יש מעלה באח ואחות מה שאין באיש ואשה כי האח ואחות הוא אה' תמידית ואין לה הפסק, ולא ע"ד איש ואשה שיכול להיות פירוד ביניהם וכמ"ש כי יקח איש אשה ושנאה וכתב לה כו', ויש מעלה באיש ואשה זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא שמם אדם, ויש מזה הולדה לדורות כו'. והנה בכנ"י יש ב' המעלות ולכן נק' אחותי כמ"ש אחותי בת אבי כו' וכתיב מי יתנך כאח לי וכן נק' ג"כ כלה וכמ"ש לבבתני אחותי כלה. והענין כי יש ב' המשכות אלקות בחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע, כי הנה ממכ"ע הוא כמ"ש המחדש בכל יום תמיד מע"ב שהמשכה זו נמשכה תמיד אף אם לא אכשור דרי כו', והנה הגם שמחדש תמיד מע"ב שבכל יום נמשך חיות חדש וכמו שהשמש שוקע בלילה וזורח בכל יום כמ"כ שמש הוי' שמהווה כל העולמות מתחדש ההמשכה בכל יום ממש (רק שבעולם הגשמי לא נראה התחדשות זו רק בשמש, אבל באמת כן הוא בכל הנבראים) אבל עכ"ז הוא רק לחדש הישנות, שע"ד שהי' אתמול כן הוא היום עד שנראה כאלו עולם כמנהגו נוהג כו', ובחי' תוס' אור היינו שיוצא ממנהגו של עולם, וע"ד קי"ס ויצי"מ כו'. בחי' הב' הוא כמ"ש צאינה וראינה כו' ביום חתונתו זו מ"ת שהוא המשכות תוס' אור אך לא תמיד כו'. וכמו"כ יש בנש"י בעבודה ב' הבחי' דיש אהבה שנק' אחותי והוא כי האהבה היא טבעית מחמת שישראל עבמ"ח והמח' מתאחדת עם השכל, כי דבור עת לחשות ועת לדבר, אבל המחשבה מתאחדת עם השכל, ועד"ז ישראל עבמ"ח הרי מיוחד עם עצמו' אוא"ס ב"ה, וההפרש הוא הגם שאותיות המח' הם ג"כ לבוש אבל הוא לבוש המחובר, כי לבוש האדם פושט ולובש, אבל מח' הוא לבוש המחובר כי א"א לחשוב שום שכל זולת אותיות המחשבה, ועד"ז למעלה המה ישראל שהוא עד"מ בחי' לבוש המחובר, וזהו כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו', וזהו שס"ר נש"י הם ס"ר אותיות התו' כידוע שכמו שהאותיות הם כלים להשכל כמו"כ ס"ר אותיות התורה הם כלים לח"ע כו', וע"כ כתיב ואהבת את ה"א שצ"ל אהבה בלי התבוננות כי נש"י עלו במח' כו', וע"כ מבקשים מלמעלה ג"כ מי יתנך כאח לי שיהי' מאיר מלמעלה ג"כ האהבה זו בבחי' אח כו', ועז"נ פתחי לי אחותי כי הגם שמצד נה"א יש בה האהבה דבחי' אחותי הנה האהבה מוסתרת מאד כי הנה"ב מכסה על נה"א, וזהו פתחי לי אחותי לפתוח האהבה דבחי' אחותי כו', והנה זהו מצד הנה"א אבל נה"ב אין בה אהבה הטבעית, ולכן נקרא האהבה בשם כלה כי היא ע"ד דאיש ואשה שאין האהבה בתמידות, אך הנה ידוע שהירידה של נה"א היא ירידה לצורך עלי' כי הכח הוא חזק יותר והוא ע"ד תשובה שהיא בחילא יתיר וע"י האהבה של נה"ב הוא ע"ד והחיות נושאות את הכסא והוא מחמת ששרשם גבוה יותר שנמשכו מעולם התהו לפני מלך כו' וכמו"כ הנה הנה"ב ג"כ שרשה מפני שור שבמרכבה ובשרש הראשון היא ג"כ מבחי' לפני מלך ע"כ עי"ז היא העלי' של נה"א וזהו כלה לשון כלות הנפש שהוא בחי' האהבה ברשפי אש דנה"ב לצאת מההעלם והסתר כו', והנה כלה הוא לשון תכלת דאכיל ושצי, כי הנה תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסה"כ, והענין כי כמו החיות נושאות את הכסא נושאות ומנושאות שכסה"כ נותנת בהם הכח להיות יכולים להיות בבחי' והחיות נושאות כו' וכמו"כ הנה"א נותנת כח בנה"ב להיות יכולה לבא לבחי' אהבה זו דכלה, אך אח"כ הירידה צורך עלי' ע"ד והחיות נושאות את הכסא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-y6kbqfdk
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.