ריד

שנמשכה מידה זו בדיבור ונחלקה לצירופים ותיבות רבות במאד שנמצא אח"כ בתיבה וצירוף אחד מלובש רק חלק והארה מועטת מאד מכללות מידת החסד שבגבורה שבחסד עד"מ אזי מבחי' זו הוא חיות מלאך אחד, וכיון שכבר נתמעטה ההארה מאד להיות רק חלק אחד מני אלף או אלפי אלפים מן כללות המידה והוא רק הארה דהארה בלבד לכן ביכולת המלאך להכיל ולקבל הארה זו ואינה מתבטל מציאותה (ואור זה הוא מתלבש בכלי שלו כנ"ל אות א'). וזהו מ"ש אתה פוררת בעזך ים פי' ים החכ' דמל' דאצי' נתפרר לחלקים ופירורים רבים הם צירופי אותיות שכל בחי' ופרטי מידה מבחי' מל' מתפררת לחלקים רבים קטנים כשנמשכת בדיבור בכדי שיוכל להתהוות מזה נברא ובע"ג כנ"ל, ולכן כנפיהם פרודות שכאו"א נפרד ומובדל בפ"ע ואינו כמו בחי' ומדריגת חבירו, והיינו מפני שהוא משונה בהתהוותו מחבירו שהוא נתהווה מצירופים אחרים וחבירו מצירוף אחר, ולכן המלאכים הם בחי' עומדים מפני שנתהווה מצירופי אותיות הדיבור ומבחי' הדיבור א' א"א להיות הולדת הדיבור השני שאין היש יכול להתהוות מיש כ"א מאין דווקא, וכמו עד"מ בנפש האדם היינו שחשב במח' תחילה תיבת ברוך הוציא אח"כ בדיבורו תיבה זו שהמח' הולידה תיבת הדיבור זו, הנה אי אפשר שיוליד תיבת ברוך מעצמו תיבה השני' אתה וכדומה זולתי שיעלה במח' תחילה תיבת אתה אז יוציאו בשפתיו אבל לא יסתעף תיבה השני' מהראשונה עצמה, שכיון שנמשך כבר תיבת הראשונה בדיבורו כך תעמוד לעולם בלי תוס' זולתי שימשך ממקור עצמו מעיקרו מחדש כנ"ל, וככה עד"מ למעלה כשנמשכו צירופי אותיות דמל' להתהוות הנבראים אזי כאופן שנמשך כבר בהצירופים כן יעמדו הנבראים בגבול ומדה ההיא ולא יתוסף בהצירופים מעצמם אא"כ יומשך המשכה חדשה מעיקרו ושורשו המקור המוליד הצירופים היינו בחי' החכ' מח' עילאה שהיא מקורן המולידן ומשם יוכל להיות הולדה חדשה ממש משא"כ מהם עצמם אא"ל הולדה חדשה בתוס' על המידה שנמשכו כבר ולכן הם בחי' עומדים.

ד) ועתה יש לבאר שרש הנשמות שנק' מהלכים, כי הנה נתבאר לעיל (בתו' דפרשה אם בחוקתי תלכו) שיש ב' בחי' מח' הא' הוא בחי' מח' תתאה היינו המח' המלובשת בדיבור שמשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו כמארז"ל השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך כו' ונק' בחי' זו למעלה מל' דתבונה דהיינו סוף מדריגת המח' וההבנה, והוא מה שחושב מה שמדבר, שבחי' מח' זו היא הבחי' היותר אחרונה במעלת ומדריגת המח', וגם נק' בחי' זו בלשון הקבלה ענין עקבי לאה שנכנסים לתוך ראש רחל, כי לאה ורחל מבואר בזוהר שהוא בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא ויעקב המשיך מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא מן העולם ועד העולם, וזה שכתוב לכן ישכב עמך הלילה ההוא, ופי' בזוהר ויצא דף קנ"ו ע"ב יש כ"ב דהיינו שיעקב המשיך כ"ב אתוון מבחי' מח' עילאה הנק' יש (בסוד קנה חכמה קנה בינה ב' פעמים קנה גי' יש וזהו להנחיל אוהבי יש) לבחי' עולם הדיבור הנק' רחל וע"ש עוד דקנ"ו ע"ב וקנ"ד ור"פ תרומה דקכ"ו ע"ב, ועכ"פ ענין עקבי לאה היינו סוף מדריגת המח' שזהו נכנס לתוך ראש רחל היינו שמתלבש בהדיבור כנ"ל, ובחי' סוף מדריגת מח' זו נק' מח' תתאה, ובחי' השנית שבמח' הוא הוא בחי' ראשית

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org